זוהי ה’עצמיות’ (Selbst) אשר היא וו-חיבור של מרי ואופי, של כיוון חי ותוכן פרטי קבוע וסופי. ניתן לראות כי הקונסטרוקציה באמצעותה בונה רוזנצוייג את מושג האדם אינה נזקקת כלל לתשתית ה’עולמית’ של האדם כאינדיבידום וכסוג. זוהי ספירה אחרת לחלוטין, מטה-אתית, בה באה לידי ביטוי ייחודיותו של האדם, לא כיחס בינו לבין פרטים אחרים, אלא כבשר מבשרה של הווייתו, כצלם אלהים שבקרבו.
previous post