כשעולה שאלת האמונה מול נוער, יש כל מני דברים שחשוב לי להגיד: שיש אנשים שחווים את האמונה שלהם כסלע יציב שלא משתנה, ויש אחרים, כמוני למשל, שהאמונה עבורם דינאמית מאוד: לפעמים הם מאוד קרובים, ולפעמים מאוד רחוקים, ולפעמים חווים ספקות יסודיים, וזה בסדר גמור. הקב »ה יכול להכיל אפילו את הספקות שלי ».
אז איך מתמודדים עם אמונה באלוקים כשקורים דברים רעים?
« קודם לאסון קרו דברים רעים לאחרים, והאמנתי. עכשיו משהו רע נגע בי. אז מה השתנה? מבחינתי זה שיעור בענווה ובפרופורציות. שיעור באמונה. התפיסה הזו שהקב »ה לא חייב לי כלום, מתאימה לעולמי, ואני מוצאת את עצמי מדברת על זה עם אנשים.
previous post