הפרק מדגיש את הפעולה הקולקטיבית של עם ישראל, מה שמעיד על כך שהעניין הלאומי והחברתי חיוני לשמירת הצדק. כאשר מעשה נורא נעשה, מהו השיקול הנכון לפעולה? האתיקה במקרי חירום מתעלה על מוסריות הרגילה. הפרק מהווה דוגמה קיצונית לסכנות של חטא פנימי בין שבטי ישראל, אשר אם לא יתאגדו ויתאחדו לפעולה מסונפת, הם עלולים להחמיץ את ואין הם. הפרק גם מציף את הנושא של שהעם היהודי צריך לזכור את מאורעות העבר כדי לא לחזור על טעויות דומות בעתיד.