דיון ב »אחדותם של העברים » ומתמקד בחשיבותה של אחדות זו בישראל, במיוחד לאור אתגרים עכשוויים. הדובר מציין כי ישנה נטייה להזדהות כקורבן בתוך קבוצות שונות ביהדות, כמו גם מתח בין קהילות אורתודוקסיות ולא-אורתודוקסיות. הוא מציע שהתעקשות על ייחוד אישי עלולה להוביל לסכסוכים פנימיים ואף למלחמת אזרחים, ומדגיש כי אחדות אינה אחידות. במקום זאת, הוא מציע את מודל הפסיפס, שבו כל רכיב שומר על זהותו תוך כדי תרומה לשלם, ומדגיש את השורשים המשותפים והגורל המשותף של העם היהודי, למרות הבדלים בפרשנות ובפרקטיקה.