טרור פונדמנטליסטי וטוטליטרי הוא בבירור מעצמה מפלצתית, אחראית בחלקה לסחף שלנו על פני כדור הארץ, מכיוון שהוא אינו נתפס ומותקף ככזה. הטרור התגייס במלחמה עד למוות שעליו הוא שולט, לעולם לא ניתן לממשו אלא באמצעות אמונתו הפנאטית והבלתי חוזרת להיות ולהפוך לצורה האולטימטיבית הזו של חושך אנושי. הטרור האבסולוטי הזה נגד מדינת ישראל מחד, והיהודים והמערב היהודי-נוצרי מאידך, מסתעף בכל רמות החברות הליברליות. התהליך שנפתח כאן נוטה לפאגוציטוזיס של מחשבה והבנה אינדיבידואלית בתוך אוכלוסיות עמוסות עושר או חנוקות בעוני. שני הרפרנטים הללו נכנעים לפופולריות הקטלנית של הטרור ולאידיאולוגיה העריצית הקיצונית שלו, הם הופכים לכפילים הדמוניים של האסלאם הרצחני.
אין דרך נכונה שבה הטרור יכול, בסופו של דבר, לנצח במלחמה הזו נגד הכוחות הלאומיים והקולקטיביים של הדמוקרטיה. ישנן סיבות רבות מדוע טרוריסטים, פונדמנטליסטים אסלאמיים ייהרגו בסופו של דבר, גם אם זה אומר שמדינות ישתמשו בכוחות צבא איומים נגד האזרחים המורדים של ארצם. זה לא משנה כמה עשורים, כמה חיים וכמה משאבים העולם יזדקק. זו מלחמה שתיערך עד הסוף, היא תהיה מרה ודרמטית, אבל תוצאתה תהיה בהחלט השמדת כוחות הרשע. בני אדם, עמים, אומות, תרבויות, דתות, כולם ייטו לדרוש מצב של ביטחון לאומי ואינדיבידואלי קבוע בעקבות כריתת האיבר הנמק, כלומר האידיאולוגיה האסלאמית הרצחנית והרשעית.
כל עוד הפונדמנטליזם, בביטויי הביוב שלו, ימשיך רק להפריע לנו, אך לעולם לא לאיים עלינו, כוחות הטוטליטריות יישארו חזקים. בין אם הוא פוליטי או דתי, הפונדמנטליזם הבלתי ניתן לפתרון מהווה את הזנב הזיף של האבולוציה האנושית. הגידול המסוכן והארכאי הזה משתחרר בפראות ובפתאומיות. הוא מדגדג אותנו, מתגרה בנו, מודד את הגבולות שלנו ואז תוקף, נותן את המכות שלו, פוצע אותנו, הורג אותנו באכזריות. יחד עם זאת, הרודניות פועלת כמו קרניים חדות על ראש האנושות, חותכת את המכשולים בכל מחיר, ומריצה אותנו לעבר גרסה טראגית, לאין שיעור, של העתיד האפל שאפילו, הטרוריסטים בעצמם, לא חזו אותה. מבחינת הפעלת הכוח, היצור שהאנושות הכי דומה לו באופן סמלי בשלב זה, הוזכר בספרות העולמית לאורך הדורות, וזה לא דימוי של מלאכיות אלא של דמון.
רוב בני האדם הם אדישים ביסודם, חסרי יושרה וזדוניים; הם, יתר על כן, מסוגלים להרבה יותר מאשר רשעות פשוטה. אלה שמאמינים אחרת מבלבלים בין חלומותיהם לבין המציאות האמתית. אך בשלב זה אנחנו גם מין אדיש, אנוכי, המשרת בבלעדיות, את עצמו, וזה המפתח לחוסר השלום שלנו עלי אדמות. לא יהיה שלום לאף אחד מאתנו עד שנקום יחד, בשם האנושיות המשותפת שלנו, ונפיל במרץ את שני הקצוות של כוחות החמדנות והשנאה השולטים בכדור הארץ. הכוחות התלויים והאינטראקטיביים של רגרסיה ופילוג לא ירדו מהשלטון או יפסיקו לנסות להשמיד ולהרוס, אך ורק מפנה שאנו נבקש מהם. האנושות, בחיפוש אחר ביטחון, שלום וחופש, תצטרך להילחם על עתידה, אם לא על מנת שיהיה לה עתיד. כל צורה של רצון ותבונה יצירתית חייבת להיקרא מהנשמה המורדמת של האנושות, כי אין מנוס ואין דרך חזרה. אם אנחנו באמת אוהבים את האדם, נצטרך להילחם בזוהר ובאומץ למען הישרדות ותחיה למשמעות הקיום האנושי.
האם באמת יהיה צורך שבני אדם ייאבקו באגרסיביות לשחרור, בסופו של דבר, מכוחות עריציים ופונדמנטליסטים? כמובן שכן.
האם ייתכן שכמין אנושי עלינו לנהל מלחמה אמתית, נגד הגורמים הגרועים ביותר בתוכנו, למען גרסה אנושית של שלום וצדק? כמובן שכן.
איך נמשיך במלחמה ארוכת תווך, נמצא את חופש הקיום שלנו, אם לא על ידי חיסול השוללים את העתיד המגוון וההרמוני של אנושיותנו?
האם די במעשים של גאונות יצירתית נגד כוחות האופל? באופן אישי, אני מאמין שהם חלק חשוב מהפתרון. אין מוצא צבאי זמין כדי לבסס צדק ושפיות אמתיים על פני כדור הארץ. זוהי מלחמה שחייבת לפרוס באופן יצירתי ויעיל, גם מוחות, גם לבבות ונשמות נגד כל המבנה הקשה בעולם, של חוסר עמידה רצחנית, על כל צורותיו.
הבעיה היא שבאופן קולקטיבי עדיין לא הבנו מה עומד על כף המאזניים. המוח של העולם המערבי קהה מהקנוניה עם החמדנות. המוח של העולם המזרחי קהה במחסור. עדיין לא התחלנו להדגיש, בכמות מספקת, את האחדות הדרושה ליצירת עתיד סביר משלנו.
אנחנו לא יודעים עד כמה בני אדם צריכים לשקוע בנפרד כדי להתרומם יחד.
אף אחד לא באמת יודע באילו דרגות סבל יידרש כדי להעיר אותנו. עם זאת, מעבר למאבק החריף בטרור ובטוטליטריות, יש עולם אחר שכולו מרחף ומחכה להיוולד. בטוח. מה שכלל לא בטוח הוא האם בעתיד המידי יצמח עולם בריא ושליו או לא. לעת עתה, אחיזת המוות התזזית שמפעילים האסלאמיים הרשעים בענייני העולם שכנעה יותר מדי אנשים הניזונים מבורות ומשותקים מחוסר פעילות הגותית כוללנית.
על מנת להגן ולהזין את החזונות שלנו לגבי עתיד הגון ובר קיימא, אין די להתמקד רק בייצוג הצורות הנפלאות שהוא יכול ללבוש. אם אנו מצפים למציאות החיים החדשה הזו שתהיה לנו הזדמנות להכות שורשים, לא תהיה לנו ברירה אלא להילחם, בעוצמה ובאלגנטיות ככל האפשר, בכל מרכיב של הכאוס והחושך הפוקדים אותנו כעת. אם האנושות לא תתעקש לרכוש את מושכות הריבונות האמתית, מתוך אהבה לעצמה, מתוך הרצון להיות ובאמצעות שימוש נבון בכוחות היצירה וההרס שלה, אז עתידנו יהיה, בדיוק, מה שאנו חוששים ממנה. כפי שהדברים נראים, שלטונם של האסלאמיים המרושעים של הטרור והעריצות יכול להימשך זמן רב מאוד, לשנות צורה ללא הרף, אך לעולם לא למות מהתשה. ילדינו וילדיהם יוכלו כך בקלות להתפרק לעולם של מלחמה מתמדת, עוני מחפיר, בורות תהומית ובזבוז חונק. זה הכיוון הכללי אליו אנו הולכים כעת. או שנשנה מסלול, או שנמשיך להגיע, עשור אחר עשור, לגרסאות מושפלות יותר ויותר של אותו יעד שומם. במציאות, אין כוח עלי אדמות שיכול לאלץ אותנו להמשיך להאמין במה שאנו מאמינים, שזו האמת, אם מספיק מאתנו בוחרים בדרך אחרת. הגורל שלנו נמסר בידינו. דרך ההבנה והיישום הנכון של כוח הרצון החופשי המולד שלנו, יש לנו כבר את היכולת הקולקטיבית ליצור את העולם בו אנו רוצים לחיות. אבל זה יקרה רק אם אנחנו נגרום לזה לקרות.
« דרמת המערביות הדמוקרטית – « רוני אקריש
