האליטות והדמוקרטיה! מאת רוני אקריש

החברה שלנו במצבה הגרוע ביותר, « האליטה של האליטה » שאוחזת במידה רבה במושכות של סמכויות עליונות בישראל, מכתיבה לנו את החוק שלה ואת חזונה בכל הרמות: כלכלית, מנהלית, פוליטית, פיננסית, משפטית, תרבותית ואקדמית… היא נועלת את המערכת על ידי רשתות ההשפעה שלה אשר חונקות את כל מקורות השינוי האפשריים או העלולים להעלות על הדעת מהפך כל שהוא! המערכת האליטיסטית שלנו יצרה וזיקקה עשור אחר עשור דורות שלמים של רובוטים. מערכות חינוך ותרבות אלו מאמנות אותם ב »פרוגרסיביות » ניאו-ליברלית מערבית ומטמיעות בהם « תרבות הcancel  ו ה woke  » המגיעים ישירות מן המערב האמריקאי הפרוע והאנרכיסטי. על ידי בחירת המוחות הקרטזיאניים המבריקים ביותר בישראל מדי שנה, הגופים האקדמיים, הצבאיים, החברתיים והתרבותיים הגדולים של המדינה מייצרים ומעדנים את המוצרים המזוככים הללו, האליטה של האליטה, אפסי הפגם, אפסי השגיאה. לאחר שעברו את מבחני החניכה, אנשים אלו שייכים לנצח למעמד משובלל, ולעולם לא יועמדו בספק לגבי תוארם. זהו מועדון האליטה ההרסנית!
סמוכים ובטוחים להיות המקדש החדש של הגאונות, הדעת והאמת המושלמת, הם, מאז ומתמיד, לא ראו ולא ספרו, לא רואים ואינם סופרים עד עצם היום הזה את ה « עמך », את חסרי כל גאונות, דעת ואמת כל שהיא! האדונים המחוטאים מכל טומאה מכל אמונה טפלה, מכל פרימיטיביות, בכל זאת, הם יעניקו, מרוב חסדם, לעובדים ולעמלים, את חלום הדמוקרטיה לפי ראות עיניהם. וודאי, נדיבות עבור « היהודי השוורצי » שלא מעריך מספיק את גודל המתנה ולעולם יישאר משועבד לטבעו הגולמי!
ברגע שמוצעת רפורמה גדולה העלולה לפגוע בפריבילגיות שלהם, הם חונקים מיד את התעוזה המחוצפת, על ידי שדולות חזקות או על ידי מריבות פנימיות לא ברורות המעורבות עם יריבויות בקריירה וברוב המקרים מלווה בהאשמה לפלילים וברצח אופי. עולם הסייבר עוקף מודלים מסורתיים, מחבר בין תרבויות וכלכלות, בעוד, בינתיים, ההיררכיות הפורמליות של האליטות שלנו, שלעיתים רחוקות הן היררכיות אמיתיות של מיומנויות, נועלות את המערכת בקנאות.
קסטה זו מזכה את גילויי העריות שלה לרעת ההיגיון החברתי כלכלי! ראינו מפקד משטרה במדים מתהלך בתוך הפגנה, תחת תשואות המפגינים, אינני זוכר, בתקופה המיליטנטית שלי בפריז, מחזה המתקרב ודומה לזה. הדובדבן על הקצפת הייתה המזימה הכה אנטינומיית ומלוכלכת, בין הסתדרות העובדים והמעסיקים, לקרוא לשביתה כללית, גם מציאות זו זרה לי לחלוטין מימיי ב »הארגון הקומוניסטי (טרוצקיסטים) הבינלאומי (OCI) ». חבריהם כולם גדלו בכת הפירמידה, מזועזעים מהדיפלומות שלהם, הם טכנוקרטים שמשתמשים בנשק העילאי שלהם: הנורמה, הרגולציה, הסדר, ההיררכיה, הכיול, התאגידיות, ובמקום להסתגל לסביבה ולשכל הישר, הם מנרמלים אותה כדי להשיג רדוקציוניזם של המציאות.
הכישלון הוא לעתים קרובות במפגשם מכיוון שכולם יוצאים מאותה תבנית עם מאפיינים בלתי משתנים לאורך זמן. הם דומים זה לזה כמו יצירת אמנות בעלת מאפיינים זהים; כאשר מדובר בביטוי רעיונות פשוטים בשפה רגילה, הם מתווכחים נאום עם ציטוטים, או מדברים בלי לומר דבר. הנאומים המבריקים שלהם מסתירים לרוב חסרונות רבים כשהם מתבטאים בשפה שאינה מובנת לעולם החיצון. הקהילתיות מייצרת שתי תופעות ידועות: הסולידריות של הגוף וטכניקת הצניחה. ההשתייכות לאותה חמולה וכל מה שמקנה לוותק של מסורות, סולידריות של סטודנטים לשעבר, הרשת לכבוש מקומות, תורמים לדחיקת בעיות החברה ולשינוי דרך קיום ושיתוף פעולה בתוך אותה חמולה. האליטה נוצרת מהאליטה ורק רוב ילדי האליטה יודעים את הקודים הסודיים לחצות את מחסומי הכוח. המערכת האליטיסטית שלנו עם הזמן חרגה מיעדיה. לכן אדם נולד כחבר באליטה הזו יותר ממה שהאחר ייהפך להיות אחד מהם. אצולת הכישרון מסתירה בצורה גרועה את האצולה התורשתית ולאליטה זו יש מקומות טובים לרכוש וכל אחד דורש את תוארו ומקומו. בדרגה הראשונה של החיל הגדול, במילים אחרות, האצולה הישראלית, הפרופסורים, הטייסים, ההייטקיסטים, השופטים ודומיהם. הבחירות תלויות בחסדו ובהכשרו של הנסיך העליון, בני המזל ייבחרו מתוך שורותיהם, ברוב המקרים, ישר אל תוכיות רצועות השלטון בכל ענפיו.
תמיד ההיגיון הזה של סלקציה שדוחף לאיגודים ואשר מעלה מחסומים לא מוחשיים בין הגופים. הפרט אינו כלום בלי גופו: הקידום שלו, היוקרה שלו, סימני המעמד שלו, הכוח שלו, הרשתות שלו. באשר ל »העדפות נוחיות », זה מורכב מהקפאת התפקיד בזמן חוסר זמינות של אחד מהם שמעדיף זמנית לשחק פוליטיקה או לנהל חברה גדולה. גם במקרה של כישלון בתפקידיו החדשים, בטוח ימצא את הפוסט הנוח שלו עם הכותרת שלו והייחוסים שלו: « שמור לי ואשמור לך ». אפשר בקלות לדמיין את ההלם הפסיכולוגי שחשים אנשי חברה כאשר מנהל שצונח לתפקידו מודיע שהוא עומד לבצע פיטורים בזמן שהוא עצמו נהנה מביטחון תעסוקתי….
בעולם הגזע היפה הזה, מנהיגים רבים מהאליטה הזו יושבים במספר דירקטוריונים, מחלקים תפקידים כך שאף אחד לא ייפגע, פוקדים את אותם מקומות יוקרתיים, מחליפים מידע, פונים לאותם הצללים, מריצים המונים במקומות שבהם כסף מודד דרגות הצלחה. כולם עושים טובות קטנות, שולחים בחזרה את הטוב וזה הופך מהר לנוהג נפוץ. המערכת האליטיסטית שלנו לא רק הופכת למיושנת, אלא מסוכנת ביותר. מקור כוח אחיד מביא סכנה ונראה ברור שכישרונות מרקע מקצועי ותרבותי שונים מגיבים טוב יותר למורכבות העולם של היום. עם זאת, יש להכיר בכך שבקרב האליטה הזו, חלק קטן מאוד הצליח לפרוץ מתבניתה, לדחות שיטות מסוימות ולהופיע בין האישים המבריקים ביותר. למרבה הצער, הגופים הגדולים שלנו ובתי הספר שמזקקים אותם, כמו כל הארגונים ההרמטיים והממודרים, מגנים בחירוף נפש על זכויותיהם ועל החוקים שלהם. הם נטועים כל כך היטב במנגנוני קבלת ההחלטות בישראל, עד שקשה לחזות בשינוי עמוק.
איך לבקש לנסר את הענף עליו הם יושבים ללא תמורה? בלי להפגין תבוסה, מי יעז, בין האליטות, שבה הקסטה הזו חזקה מאוד ונתנה לנו כמה ראשים במדים, בחליפות, בכס המשפט, בבמת התרבות וכו’, להתעמת עם ה »אח הגדול » הזה המסוגל לסנכרן תזמורת כה מאורגנת, כה ממושמעת, כה הרמונית, ללא שום חשבון כספי? מתי יתנו דין וחשבון על הנעשה על גבם של ישראל העובדת, העמלה, נגד אלה שאין להם קול, מאז ומתמיד!