ההתרגשות המאוד מרגשת של עשיו! עם מר רוני אקריש

אפשר למוד את חרדת יעקב מהפגישה המחודשת בכך שהוא מציע לעשו אפילו « קח נא את ברכתי », כאילו הוא מוכן להחזיר את הרכוש הגנוב, הבכורה וברכת האב.
והנה הפתעה: עשו לא כועס ולא מאיים: « וירץ עשו לקראתו, ויחבקהו וייפול על צווארו וישקהו ויבכו. » (פס’ ד). עשו אפילו לא רוצה את מנחת הפיוס.
יעקב מפציר בעשו שייקח את מנחתו למרות סבר פניו המפויסות, ועשו לוקח, למען שלום בית. אבל יעקב לא שקט: הוא יודע מה שעשו אמר בלבו בימי האבל על אביו, ויצחק עדיין חי.
לכן, כשעשו מציע לו מיזוג מחודש, יעקב מסתייג: הוא נאחז באיטיות התנהלות מחנהו, בבריאות העדרים והילדים. לאמיתו של דבר הוא נזהר, חפץ לשכון לבדד, לא להיות תלוי בחסדי איש, בעיקר לא אחיו המרומה. (מיכאל אנדלזלץ)