ניצחונו הוכרז כבלתי אפשרי. במקרה הטוב, דונלד טראמפ נתפס כשופר לייאוש של מספר הולך וגדל של החליפו אמריקה בישראל וטראמפ בנתניהו. דונלד טראמפ היה הסימפטום של עליבות פוליטית ותרבותית שהשפיעה אפילו על מעמד הפועלים של האימפריה של זמננו. במקרה הגרוע, תיארנו אותו כעל מפלצתי, סקסיסטי, גזעני וגס. נצטרך לשנות את השקפתנו וללמוד לראות את דונלד טראמפ המוטעה בתפקיד נשיא ארצות הברית. האיש שברק אובמה חשש לראותו מחזיק בקודי הגרעין יהפוך לאיש החזק ביותר בעולם במשך ארבע שנים. יש לומר שחששותיו של אובמה לא היו מופרכים. המוניטין של דונלד טראמפ כהרפתקן מגלומני לא יציב אינו בהכרח בלתי ראוי.
במכשירי טלוויזיה, בגלי השידור או בעיתונות הכתובה המערבית, כמו בישראל, שבה האליטות זונות אחרי הפרוגרסיביות, לא היה קשה לחוש את הבעתם וקולם הנפול של העיתונאים הכבושים. יש לומר, הקברנים המרובים הללו, של ההוויה ההיסטורית, לא הסתירו את הסנטימנטים הנלהבים שלהם. ההסבר הרשמי כבר התחיל, ונשמע אותו שוב ושוב בימים הבאים: אמריקה הישנה והמעופשת העלתה את טראמפ לשלטון. מתח זהותי, נסיגה לתוך עצמו, פחד מהאחר, פחד מהשוני: הנוסחאות מוכנות כניסיון חוזר, של הגוססים, להנדס את התודעה הציבורית. העם, ברובו, הבריא בזהותו האמרקאית כבר לא קונה הפרופגנדה הפרוגרסיבית כמו הפעלת צפירת האזעקה של האנטי-פשיזם. נרבה בהשוואות היסטוריות מפוקפקות והנשיא האמריקני החדש יצויר כ »פשיסט » בכמה הזדמנויות. נתהה באיזו מידה דונלד טראמפ משקף את החזרה של העולם המערבי לשנות ה-30. נזמין את האמריקאים להתבייש. לא נימלט מזה. זה הפזמון הרגיל.
הממסד האמריקני, שהתאגד נגד המיליארדר כדי לנהל מלחמה מוחלטת, חוטף סטירת לחי מופתית על ידי « אאוטסיידר » זה שהתריס נגד התחזיות. הבחירות האלה הן סיפורה של התכחשות מופתית. זו של האליטות האמריקאיות שהתאחדו כאחת נגד דונלד טראמפ הסוער כדי לנהל נגדו מלחמת חורמה ולהביס אותו: דמות כל כך גסה! היה צריך לעצור אותו! כולם עסקו בזה: דמוקרטים וכמה רפובליקנים, תקשורת, פוליטיקאים, אינטלקטואלים, אמנים ואנשי עסקים, ציירו אותו בתור ליצן וכהיטלר. אפילו הנשיא אובמה עצמו ורעייתו מישל, שהתעקשו, במשך שבועות, להביע ברוב עם ועדה, בכל נימה, ש »אי אפשר לבחור » בדמות « מסוכנת » כזו.
דונלד טראמפ ניצח לבד מול כולם, מונע אך ורק על ידי רצון עז של « אנחנו העם », אם אנחנו רוצים להשתמש בנוסחה של החוקה האמריקאית. מנקודת מבט זו, בחירתו נראתה עבור כל היפיי נפש הזונים אחרי ה « woke culture » באירופה ובישראל כסימן להיחלשות הדמוקרטיה, אך היא עשויה מאוד להוות את ההיפך: סימן לחיוניותה. העם סירב ומחק בחירתה של קמלה האריס, אותו פסלון קטן של אובמה, שהאליטות והתורמים הגדולים רקחו עבורם. עסוק מאוד בכינוי « פשיסט », ומלא אמון ביכולתו לנצח, הממסד לא ממש ראה את גל הכעס שמגיע מעומקו של הארץ. במשך חודש, כלי התקשורת הגדולים הכריזו, בריש גלי, על כשלונו והפסדו, לאחר שהשמיעו על נפילתו אלף פעמים במשך השנה אחרונה.
תקועים בעולם הבינארי שלהם – שבו או אתה בעד הגירה וגבולות פתוחים, ואם לא, אתה גזען ופשיסט – האליטות האמריקאיות לא הצליחו למדוד הטמפרטורה של אמריקה, זאת של הלבנים, אך לא רק, נטושה בצד הדרך, חבולה ונפגעת מהטורנדו של הגלובליזציה, זאת שהתכנס בעשרות אלפים לעצרות של טראמפ ובירך אותו בקריאות « USA USA -… ». אנשים לא מרוצים מהמוסדות שלהם, הם מרגישים שהמערכת כבר לא עובדת עבורם.
האם נדבר על הסוף השמח של הגלובליזציה? אולי צריך לומר שזה מעולם לא הורגש בצורה חיובית על ידי מעמד הפועלים ומעמד הביניים. אבל אי הנוחות שלהם לא נלקחה ברצינות, או שפשוט ראינו בה סימן של נוסטלגיה לא רצויה ביקום גלובלי בהכרח. הקטגוריות החברתיות הללו חשפו, כך האמינו, פסיכולוגיה רגרסיבית, המעידה על חוסר יכולתן להסתגל למציאות החדשה שעליה ציווה הגלובליזציה. שכחנו ששורשיות היא צורך יסודי של נפש האדם ושאי אפשר להזניח או לחנוק אותה מבלי שבסופו של דבר יחמיר. האדם צריך מסגרות, אמות מידה, עוגנים. כשאנחנו מנסים לקרוע אותו מעולמו, הוא מתמרד. מרד פוליטי הוא לא תמיד יפה ועדין. אנחנו העדים העכשוויים של שיבת הטרגדיה.
נראה שעולם אחד מת, נראה שעולם אחר נולד. מהפכת טראמפ היא במובנים רבים סוג של משאל עם אנטי-מערכתי – וזאת, בבחירות שבהן קמלה האריס, המגלמת את ה »שיטה » הזו, הייתה המועמדת של המחנה הנגדי. גם המהפכה הזו לא מובנת אם לא נבין עד כמה טראמפ הפנה את הזלזול של האליטות כלפיו לטובתו. הבוז ששפכה בקביעות מערכת התקשורת על האמריקאי המסורתי, המואשם בכל פגם אפשרי, עורר טינה עמוקה או, אם תרצו, טינה עוצמתית. הוא הוצג בצורה קריקטורית כאדם לבן הטרוסקסואלי קטן, חושש לגבי הפריבילגיות שלו ולהוט לדכא מיעוטים. הפיחות הזה של מעמד הביניים והעובדים פגע בסופו של דבר במערכת התקשורת-פוליטית. הם הימרו על המועמד לחוסר כפיפות הכי אכזר ורדיקל שיש.. מועמדותו של טראמפ הייתה הזדמנות מחאה שהם החליטו לנצל, כאילו התגברו על הסלידה, כביכול, שהיה מעורר ברבים אחרים.
הדמוניזציה שלו שירתה אותו. ככל שטראמפ סבל מריקות תקשורתיות, כך ראו אותו בחיוב מי שכבר לא זיהו את עצמם במערכת. תקינות פוליטית היא עריצות אידיאולוגית אמיתית. אבל עם מהפכת טראמפ, בפעם השנייה, העריצות הזו קרסה. הריחות המבחילים של מערכת התקשורת יתקפו מהר מאוד ויובילו גרילה אידיאולוגית שיטתית נגד הנשיא החדש.
הנסיך קלמנס ונצל לותאר פון מטרניך אמר: « החופש הוא לא בשבילי נקודת מוצא, אלא נקודת הגעה אמיתית, את נקודת המוצא מורכבת מן המילה « סדר », כי חופש לא יכול להתקיים ללא סדר ». אנחנו חוזרים לזה: כך צריך להבין את החופש, אם אנחנו לא רוצים שהליברלים-ליברטיניים יובילו אותנו לאנומיה מוחלטת, שבה הכל יהיה שווה ויחסי.
דונלד טראמפ אינו אנומליה של ההיסטוריה אלא הנשיא של זמננו. עם בן בריתו אילון מאסק, הוא יוכל בהחלט לעצב את הסדר העולמי החדש.
השמאלני הליברלי הפרו איסלמי בישראל