שמואל א׳ י״ד מציב זה מול זה שני טיפוסי הנהגה: יונתן, הפועל במסירות ובאומץ מתוך אמונה שה׳ מושיע “ברב או במעט”, ושאול, הפועל מתוך פחד ואובדן שליטה, ומכסה על חולשתו בצומות, שבועות וגזירות דתיות. יונתן מלמד שאמונה אמיתית דוחפת ללקיחת אחריות וליוזמה מסוכנת אך מוסרית; שאול ממחיש כיצד דתיות פורמלית יכולה להחליש את העם ולהעמיד את האדם מתחת לשבועה שגויה. כאשר העם מציל את יונתן מהגזרה, הוא קובע עיקרון פילוסופי חשוב: גם המלך וגם הדת כפופים לצדק, להכרת הטוב ולגבולות האדם.