מדינות מופיעות ומערערות את יציבות המערב! מאת רוני אקריש

ברזיל, רוסיה, הודו, סין ודרום אפריקה (BRICS), המהוות כמעט רבע מהעושר העולמי, מקיימות את הפסגה שלהן בין ה-22 ל-24 באוגוסט ביוהנסבורג.
לסכסוך באוקראינה יש השפעה מרחיקת לכת לא רק על יחסי המערב עם רוסיה וסין, אלא גם על יחסי המערב עם רוב אוכלוסיית העולם בדרום הגלובלי. מצב זה מסמן את תחילתו של שלב חדש בפוליטיקה העולמית, שבו המעצמות הגדולות עוסקות בתחרות מערכתית כדי לשמור או לשנות את הסדר הנוכחי, ושבו מדינות הדרום, שחשיבותן הייתה פחותה, רוכשות יותר רלוונטיות וכוח. המצב באוקראינה גם מדגים את הפער המתרחב בין המערב למדינות הדרום ומהווה אות אזהרה למערב. הוא עשה טעות ענקית בהנחה שלמדינות הדרום תהיה אותה פרספקטיבה ואותה תגובה לפלישה הרוסית. הן מתייחסות למלחמה הזו כלא רלוונטית. במקום לבחור צד ולהצטרף למלחמה שאינה נוגעת להם, הם מבקשים לשתף פעולה עם מעצמות אחרות כדי לחזק את המסחר ולמשוך השקעות. עבור לפחות 107 מדינות ברחבי העולם, שחוות שילוב של משברים פיננסיים, אנרגיה ומזון, הבעיות והדאגות שלהן ברורות. הדרום רואה בעיני רוחו עולם רב קוטבי שבו שום כוח גדול לא יכניע את האחרים. מדינות הדרום אינן רוצות סדר עולמי שבו כל המדינות צריכות ליישר קו עם המערב או עם סין ורוסיה.
תקופת המעבר הנוכחית נתפסת בעיני מדינות אלו כהזדמנות להגדיל את משקלן וכוחן אל מול הירידה בכוחה של ארצות הברית ברמה הגלובלית כמו גם במערב בכלל. מדינות אלו מיקדו את מאמציהן ברפורמה של מוסדות רב-צדדיים קיימים או ביצירת מוסדות חדשים המאפשרים להן להשפיע טוב יותר ואפקטיבי יותר בנושאים בינלאומיים. מדינות הדרום מתכוונות לפתח רשתות חלופיות של שותפויות ובריתות דיפלומטיות, כלכליות, תרבותיות וביטחוניות, להשיג מקורות השקעה חדשים ולהבטיח מאמצים רב-צדדיים לעמוד באתגרים העומדים בפני העולם. אם המהלך הזה יתממש, זה יוביל לירידה הדרגתית בהשפעה וההגמוניה המערבית.
ההזנחה ארוכת הטווח של הבעיות של מדינות אלו על ידי ארצות הברית ומערב אירופה גרמה להן להצטרף ליוזמות שהשיקו סין ורוסיה. על ידי אירוח מסגרות שיתוף פעולה כמו ה-BRICS ושנגחאי, הן רוצות לעשות רפורמה במבנים רב-צדדיים כדי לשקף טוב יותר את תפקידן בסדר הבינלאומי, כפי שנאמר בהצהרה הסופית של מפגש BRICS 2022 בבייג’ינג (ברזיל, רוסיה, הודו, סין ודרום אפריקה ).
למרות הטלת ערכים ואמונות מערביות על מדינות הדרום, ארצות הברית לא הצליחה לבנות איתן קשר הדדי ומתמשך. האמריקאים רואים בהם נחותים או מועילים רק לאינטרסים שלהם, במיוחד בעתות משבר וסכסוך, וזה מרחיק את מדינות הדרום. התגובה האמריקאית למלחמה באוקראינה עם סנקציות ולחץ רק תעמיק את הפער הזה. העימות הראתה שארה »ב אינה יכולה להכריח את המדינות הללו ללכת בעקבותיה, שכן כוחה העולמי דועך. בקיצור, היא מאבדת את מעמדה ההגמוני. סין, לעומת זאת, מתגלה כמנהיגה עולמית המאתגרת את הדומיננטיות של ארה »ב וחושפת את הפגמים של הסדר במערב. סין רוצה לשכנע מדינות רבות לתמוך בעלייתה כמובילה עולמית, התואם את השאיפות של הדרום הגלובלי לעולם רב קוטבי. מאז עלייתו לשלטון של « שי ג’ינפינג », סין שואפת למשוך מדינות רבות בדרום , במטרה להשתמש בתמיכתן כדי לשנות בהדרגה את סדרי העולם הקיים בהתאם לחזונו, זהו שינוי מהותי על כל היבטיו.
לכן, בניגוד לאסטרטגיה האמריקנית, הנשענת על בריתות עם מדינות עשירות בעיקר, סין של שי ג’ינפינג בחרה באסטרטגיה שונה לחלוטין. מטרתו הסופית היא להפיל את הסדר הישן במרכז המערב וליצור סדר עולמי חדש בהנהגת סין, הנקרא בסינית « קהילה של גורל משותף לאנושות ». היא ניסתה להקים קואליציה של מדינות שאינן מרוצות מהסדר העולמי הקיים ומאמינות שאינן מרוויחות ממנו ואין להן השפעה מכרעת עליו. היא מתכוונת להשתמש בקואליציה הזו כדי לשנות ולתקן את המערכת בהתאם להעדפותיה. קואליציה זו כוללת מדינות עוינות בגלוי לארצות הברית ולמנהיגיה, כמו גם מדינות לא מפותחות באפריקה, אמריקה הלטינית ודרום האוקיינוס השקט, שאינן מתנגדות בהכרח לארצות הברית או למנהיגיה, אך מבחינות בבייג’ינג רצון ויכולת להתמודד עם האתגרים הפיננסיים והכלכליים שלהם. זה מצביע על כך שהיא משתמשת בהשפעתה על מדינות מתפתחות כדי לערער נורמות גלובליות ולקדם את האינטרסים שלה בניגוד לסדר העולמי בראשות ארה »ב.
מזה עשרות שנים, סין צועדת דרומה על ידי הגברת הסחר, ההשקעות הפיננסיות וההלוואות. בייג’ין גמישה הרבה יותר ממוסדות בינלאומיים שבשליטת מדינות מערביות, כמו הבנק העולמי, קרן המטבע הבינלאומית וכו’, ומעל הכל אין להם סעיפים או תנאים. הם לא מתנים את קבלת הלוואות או סיוע כלכלי ביישום תוכניות רפורמה מבנית ניאו-ליברלית ממדינת הלווה. סין מבטיחה פיתוח מהיר למדינות הדרום הודות ההשקעות בתשתיות. היא גם יוצרת ארגונים אלטרנטיביים כמו « BRICS », « Shanghai Cooperation Organization », « בנק ההשקעות האסייתי » בתשתיות ובמוסדות המקבילים למוסדות המערביים הדומיננטיים, כדי לעמוד בבקשות ובדרישות של הדרום ולהגדיל את טווח ההשפעה שלה. יתרון נוסף למדינה זו הוא השוק המאוד אטרקטיבי שלה למוצרים המיובאים מאפריקה, אמריקה הלטינית, דרום מזרח אסיה, מרכז אסיה והמזרח התיכון. ניתן לטעון שככל שרצון מדינות הדרום בקשריהם עם סין גובר, כך המערב נוטש את המדינות הללו לטובת סין. המערב מתמודד עם אתגר כפול מן הדרום: לא רק שמדינות אלו עולות בכוחן ובהשפעתן, אלא שהמערב גם מאבד את יתרונו הכלכלי. מהנתונים עולה כי כוחו הכלכלי של ה-G7 נמצא בירידה בהשוואה למדינות אחרות, מה שמשפיע גם על יכולתו להכריע את הסדר העולמי הלא יציב. חלקו של ה-G7 בתוצר העולמי במונחים נומינליים הגיע לשיא של כמעט 70% בסוף שנות ה-80, אך ירד לפחות ל-45% עד 2021. במונחים של שוויון כוח קנייה, קבוצת ה BRICS עלתה על חלקה של ה-G7.
המערב לא הצליח לשכנע את מדינות הדרום ביתרונות הסדר הנוכחי. אנליסטים רבים מודאגים ממדיניות החוץ הלא יציבה והלא מאוזנת של הממשל, מכוחה והשפעתה הגוברת של סין, היעדר אסטרטגיה העונה על צרכי מדינות הדרום והחזון בטווח הקצר ומהמלחמה הקרה של ארצות הברית ביחס למדינות אלו. מנהיגי מדינות מתפתחות מעדיפים אפוא את סין, המציעה יציבות, תשתית וללא דחיפה לדמוקרטיה ליברלית. אחד המאפיינים המרכזיים של העידן החדש הוא התחרות של מעצמות גדולות, הוא התגברות התחרות בין ארצות הברית וסין באפריקה, אמריקה הלטינית ודרום מזרח אסיה. התחרות הזו שמה לה למטרה להגיע לדרום, שם נמצאת ארצות הברית בנחיתות בשל הפער העמוק בין אזורים אלו למערב והדיפלומטיה האפקטיבית והיעילה של סין. זה תומך ברעיון של עולם רב קוטבי, מרכז את המרחב הבינלאומי, יוצר ומחזק ברית עם הדרום כדי לשבור את הסדר הקיים בהנהגת ארצות הברית.