כאשר לאדון יש יכולת לבחור כיצד יכלכל את צעדיו, הרי הוא הופך להיות אחראי למעשיו ולתוצאותיהם ובזה הוא הופך את חייו לשווי ערך. האדם שמתחמק מבחירה עושה זאת כיון שהוא אינו מעוניין שהפשלות תהיינה פשלותיו. אך באותה מידה גם ההצלחות לא תהיינה הצלחותיו. אשרי מי שאוכל אותה בגלל עצמו – כיון שהוא בחר בכך. או במילים אחרות: עדיף להיכשל מבחירה מאשר להצליח שלא מבחירה. שהרי ללא היכולת לבחור האדם הופך למכונה משוכללת ולא יותר מכך.
כעת ניתן להבין טוב יותר את משמעות הציווי « ובחרת בחיים »: היה מודע לעובדה שאתה בוחר כשאתה בחיים. ובדבר זה לאדם אין ברירה. יש כאן פרדוקס מסוים, כופים עלינו להיות בעלי בחירה.