בשנת 1600 הפילוסוף דקארט הגה את רעיון דואליות הגוף והנפש. כלומר, הגוף והנפש הן ישויות נפרדות. הבנה זו השפיע על התיאולוגיה הדתית, כמו גם על הרפואה. המודל הרפואי הקונבנציונאלי של היום מטפל בחלקים בגוף במקום באדם כולו. למרות שהוראה זו שגויה, לאנשים קיים ידע מולד לגבי החיבור בין הנפש, הרוח והגוף.
ביטויים כגון “הרגשתי את זה בבטן”, או “אני מרגיש את זה בנשמתי”, מתארים מצבי פחד, התרגשות או אהבה, ומעידים על הקשר בין הגוף והנפש. לפני שילדים לומדים להסוות את רגשותיהם, הם מדגימים כיצד הגוף והנפש משתלבים בסינרגיה מושלמת. צרחות, דמעות, פנים אדומות והנפות זרועות ורגליים מבטאות בבירור את רגשות הכעס והבידוד. עיניים נוצצות, לחיים ורודות מלאות, צחוקים ומחיאות כפיים מתארים רגשות שמחה.