פירוק הדמוקרטיה השמרנית מאת רוני אקריש

במערב, הפרוגרסיביות היא האידיאולוגיה השלטת. אפשר לסכם את זאת בהגנה וקידום של מיעוטים, גלובליזציה, זכויות אדם, שוויון, רב תרבותיות והגירה המונית. רבים מבינים שהאידיאולוגיה הזו, הרחק מלקדם את הלכידות הפנימית של האומות ואת התקדמותם של מעמדות הביניים, להיפך, מחלישה אותם. הפופוליזם האידאולוגי של השמאל הקיצוני המשועבדת לגסיסת המערביות החולנית היא תגובה לשברים הפוליטיים, הרעיוניים, הכלכליים, התרבותיים והחברתיים הללו. הוא מתגלם בעצם בחיפוש אחר חלופות פוליטיות.
אני מברך על הגל הזה ששוטף את המערביות הישראלית, כי, לדעתי, מטרתו היא לא לחזק את הדמוקרטיה, אלא להחליש אותה. מכיוון שתומכי הפרוגרסיביים אינם יכולים להעלות על הדעת שמישהו יכול להתנגד לרעיונותיהם, הם נוקטים בטקטיקות שהפכו למוכרות: העלבון, השקר, העלילה, המחיקה, הדיבה, ההפחדה וכו’… השימושיות לכל אותן הכוחות מתאפשרת תחת קורת גג מאוחד של האליטה הכלכלית, הפיננסית, הם המשכנעים, אותם בעלי האון, בין היתר, את הסתדרות העובדים בישראל להצטרף להפיכת השלטון הדמוקרטי! לא רק שהעובד בישראל הקפיטליסטית משועבד, מנוצל, מוכנע, אלא מעיזים להוריד ממנו ימי עבודה. המפגינים נהפכים ל « פופוליסטים » מסוכנים, שלא לומר חסידי של ה « נאו-פשיזם » ו »הקיצוניות הפוליטית ». גישה זו המורכבת מהפיכת פחדים לגיטימיים וחוסר סבלנות למחלת נפש מרגיזה, אם לא מנוגדת לדמוקרטיה.
האם זה לא היה אמור להיות מבוסס על ויכוח רעיוני, לפי המשמעות הבסיסית של הקונספט: « דיאלוג » ( (dia-logosשניים הנפגשים תוך דיבור ודעת? האם לא שוללים את חרותנו דרך אותן מניפולציות, בסופו של דבר כולנו נגעלים מנותני השיעורים האלה, אפילו אם חלק לא מבוטל של ההאשמות נכונות! הרעיון של המערכת הפרוגרסיבית נובע מרצון ל « דקונסטרוקציה » Deconstruction) \פירוק), כפי שאמרתי קודם, היא האידיאולוגיה השלטת. לפיכך, בכל מקום במערב, אותם נושאים תופסים את חזית הדיון הציבורי (גזענות, סקסיזם, הומופוביה וכו’), בקשר למציאות ולזהות הלאומית. שמתי לב גם שבנושאים האלה האליטות המערביות היו תמימי דעים. עם זאת, תמימות דעים זו נראית לי חשודה. כאן נכנס לתמונה הרעיון של מנגנון פרוגרסיבי, שמתורגם למערכת בירוקרטית, אינטלקטואלית, משפטית, תקשורתית, חינוכית, תרבותית, פוליטית וכלכלית, מתוחכמת, שהמנדט שלה מורכב בהפצה ובהגנה על אידיאולוגיה מתקדמת כמו בהפחדה והענשת הסרבנים. באופן קונקרטי, המערכת היא תוצאה של מיזוג ארבע הסמכויות: המבצעת, המחוקקת, השופטת והתקשורתית. אולם מיזוג זה אינו בעל אופי מבני, אלא בעל אופי אידיאולוגי. חברי המוליכים נבחרים בשל התאמתם לאידיאולוגיה מתקדמת. במובן זה, פרוגרסיביות היא אולי פחות אידיאולוגיה מאשר תוכנית קריירה. הודות להתמזגות זו הצליחה המערכת הזו לבסס את מערכת המחשבה הייחודית שלה ברחבי המערב. כמו כן, רק תיאוריות מתאימות חוגגות ומוגנות לרעת כל האחרות, במיוחד השמרנות והלאומיות. למערכת זו יש גם מטרה נוספת: להסתיר את הממשי במובן זה שהוא פחות מתעניין בעובדות מאשר בבימוי שלהן. מי שיעז לומר שהמלך ערום יואשם אז על ידי אחד מסוכניו ב »בוגדנות » או הפצת « פייק ניוז ». ראינו את זה לאורך השנים אחרונות, כאילו המפלגות והמוסדות היו בשליטת רשות שהייתה מחליפה באופן מסורתי את רצון העם. יש לומר שלפרוגרסיביים אין אלא בוז לחירות ולדמוקרטיה. למעשה, הם מעריכים אותה בתנאי שהיא משרתת אותם. אם במקרה היא הייתה פוגעת בהם, כפי שקורה יותר ויותר, אז הם יילחמו בה. לדוגמה, המערכת הפרוגרסיבית נכנסה לאחרונה לשלב חדש הכולל הידוק שליטתה בחופש הביטוי, בפרט ברשתות החברתיות, מקום מיוחס למחאה « פופוליסטית ». זאת אומרת שהמנגנון, שהעם לא יודע דבר עליו עד לקיומו, גזל את הכוח לטובת האוליגרכיה המתקדמת. כתוצאה מכך, הוא מאיים על הדמוקרטיה, כי המטרה הסופית שלו היא פחות כוח מאשר שליטה. עם זאת, אם כוח הוא מרכיב לגיטימי של הדמוקרטיה, שליטה היא מרכיב טבעי של דיקטטורה.
הרשו לי התבוננות אחרונה, במנגנון יש ברית מוזרה. ההרס הפרוגרסיבי, הגדול מן ההרס של הקפיטליזם, התחבר עמו, למרות הכל. אבל כשמסתכלים מקרוב זה לא מפתיע. הפרוגרסיבי והקפיטליסט נלחמים באותם קרבות ומקווים לאותן תוצאות. אין להם אלא בוז לזהויות לאומיות; הם מפרקים את המוסדות התורמים ללכידות חברתית; הם מבטלים גבולות; הם מעודדים הגירה המונית; הם פועלים ליצירת אנושיות חדשה שממנה יצוץ אינדיבידואל מושלם ואחיד, נטול מגדר, דעות קדומות, מדינה, דת, שורש, אדם שיהיה בו רק זכויות להגן ורצונות צרכניים לספק. שניהם מפחיתים מערך הדעות, האמונות והחינוך מכיוון שהם תורמים ליצירת תודעה נישאת, מלוטשת וביקורתית. למעשה, רק המטרות שלהם שונות. הקפיטליסט חפץ בכוח לקצור רווחים עצומים, בעוד האחרון דורש ממנו לבסס את שליטתו. כל עוד אחד לא מטיל ספק בזכויות היתר של האחר, הברית שלהם תימשך. לפיכך, הקפיטליסט יסבול את רצון השליטה של הפרוגרסיבי, שבתמורה יסבול את מקלטי המס המגונים שלו. נוכל לסכם את ההשפעות של האידיאולוגיה המתקדמת במילה אחת: אטומיזציה.
אני מכנה « שמרנות מולדת » את התגובה האינטואיטיבית לסכנה אצל העמים והלאומים. בקיצור, אנחנו מחפשים אלטרנטיבה פוליטית שתציע תפיסה מסורתית יותר של אדם, משפחה, חינוך, חברה ואומה. זה כאילו עמי המערב, כולל ישראל, מגלים מחדש את סגולות השמרנות. בניגוד למה שהפרוגרסיביים מנסים להוביל אותנו להאמין ש « שמרנות » דוגלת ברגרסיית האנוש, בחוסר חופש הדעה והתנועה, היא מעניקה לכל עם ולאום את זכות הקיום על פי זהותם ההיסטורית, החינוכית, התרבותית והכה ייחודית בפסיפס הבינלאומי.