פרס נובל לספרות לעוינת היהודים רוני אקריש

פרס נובל לספרות הכתיר לפני כמה ימים את ‘אני ארנו’, והדגיש את ה »אומץ » של עבודתה האוטוביוגרפית ברובה, והפך את הדמות הפמיניסטית, שנולדה ברקע צנוע, לצרפתייה הראשונה שזכתה בפרס הנכסף.
התומכת הנלהבת בעניין הפלסטיני ובקמפיין החרם הפציפיסטי של ארגון ה ב.ד.ס. (חרם, הסרת השקעות, גזרות נגד)  נגד ישראל, זכתה בשבוע שעבר בפרס נובל לספרות לשנת 2022.
נערצת על ידי חלק גדול מעולם התרבות הבינלאומי, מחויבויותיה הפוליטיות ואפילו הפקתה הספרותית אינם מצליחים לעורר ביקורות רבות. הסופרת בת ה-82 חיברה עשרים ספרים, זכתה לתגמול על « החדות הקלינית שבה היא מגלה את השורשים, המרחקים והלחצים הקולקטיביים של הזיכרון האישי », הסבירו חברי המושבעים.
הסופרת הצרפתייה ‘אני ארנו’ היא שונאת ישראל ותיקה, היא חתמה על מספר מכתבים המגנים את ישראל בריש גלי: מדינת הכיבוש, שיטות אפרטהייד ופשעים נגד פלסטינים.
שמה מצטרף אפוא לשמות משפחה צרפתיים מפורסמים אחרים כמו אנטול פראנס, אלבר קאמי או ז’אן פול סארטר שסירב את הפרס. הסופרת של האינטימי, שבו המשפחה מסתבכת בסכסוכים או במאבקי מעמדות, הבטיחה « להמשיך במאבק נגד העוול ». נשיא צרפת עמנואל מקרון בירך את « הקול של חופש האישה הנשכחת של המאה, ‘אני ארנו’ « כתבה, במשך 50 שנה, את הרומן של הזיכרון הקולקטיבי והאינטימי של ארצנו ».
תמיכתה הפומבית האחרונה הייתה בשנה שעברה, במאי 2021, לאחר שהיא גינתה את מה שלדבריה היה דיכוי אכזרי של ישראל נגד מתפללים מוסלמים חפים מפשע במסגד אל-אקצא בירושלים הכבושה. לאחר מכן, 11 ימים של הפצצה על רצועת עזה הנצורה, איפה שישראל הרגה לפחות 254 פלסטינים, בהם 66 ילדים, 39 נשים ו-17 קשישים במהלך פעולה אכזרית.
אך עמדותיה הפוליטיות מעוררות כעס ולעתים קרובות, זעם בקרב ציבורים רחבים בארץ ובעולם. במשך עשרות שנים התבלטה ארנו בעמדות השמאל הקיצוני שלה ובעיקר באנטי-ישראליות המיליטנטית שלה. תמיכתה הבלתי פוסקת בז’אן-לוק מלנשון, הביאה את המחברת להצטרף לפרלמנט המכונה ‘איגוד העם’, שהפגיש אישים מהעולם האסוציאטיבי, האיגודי המקצועי והאינטלקטואלי לטובת המועמדות, בבחירות לנשיאות ב-2022, של מנהיג השמאל הקיצוני, « צרפת המרדנית », ומגן נלהב על משטרו של ניקולס מדורו בוונצואלה.
ארנו חתמה בשנה שעברה על מכתב שכותרתו « מכתב נגד האפרטהייד: תמיכה במאבק הפלסטיני לדה-קולוניזציה ». החותמים אמרו שזה « שגוי ומטעה » להציג את המתקפה של ישראל על עזה כמלחמה בין שני צדדים שווים: ישראל היא הכוח האימפריאליסטי המרושע. פלסטין כבושה, זה אינו סכסוך, אלא אפרטהייד, הם מזכירים את הקונצנזוס הכמעט אוניברסלי כנגד הפרקטיקה של ישראל בפשעים נגד האנושות.
בין יתר הביקורות שהופנו אליה, במאי 2018, חתמה גב’ ארנו על עצומה בעד החרם על « עונת התרבות צרפת-ישראל » אשר שימשה לדבריה « חלון ראווה » למדינת ישראל לרעת העם הפלסטיני. שנה לאחר מכן, היא הצטרפה לקריאה להחרים את האירוויזיון 2019 בישראל, שפורסמה באתר הצרפתי « מדיהפרט ».
אך הביקורת על הנובל הצרפתי החדש לא רק פוליטית, מיד עם היוודע מינויה, הרבים שהביעו את זעמם לא נשארו שבויים ובהתחשב לרמתה הספרותית כינו אותו כ ‘תת רמה ספרותי’. אחת התגובות העוצמתיות הגיעה מקולה של בעלת טור, כוכבת ערוצי הטלוויזיה בצרפת. בפריים טיים וללא משוא פנים הכריזה גב’ אבנוס שלמני:
« אני לא קורא לזה ספרות, אני קורא לזה טפול בסיר הלחץ הביתי. האמת היא שזה די מצחיק שמישהו שטוען שהוא מן העיר מתחיל לספר סיפורים על סיר הלחץ שלו. כמובן, אני לא מדברת על האדם או על מחויבויותיו הפוליטיות, שאני מכבד, גם אם האופציות האידיאולוגיות שלו הן של קיצוניות שאני לא שותפה לה. כמו תמיכתה בז’אן-לוק מלנשון או היותה בעד הצעיף האיסלאמי… אני מתכוונת לספרות שלה. ביליתי שנים בניסיון להתלהב מהספרים שלה, כי היה נראה לי שהם תצלום של תקופה שהיא עצמה עברה. אך מהר אנו חוזרים לסיר הלחץ והשעמום חוזר ומופיע. אני חושבת שזה מדהים! לעולם לא אתנחם על זה שפיליפ רוט לא קיבל את הנובל או שהוא הוענק לבוב דילן. השנה, חזרה וחתמה ועדת הנובל כשייחסה את הזכייה לאני ארנו ולא לסלמן רושדי, כך היא הוכיחה שוב את פחדנותה המוחלטת. עובדה זו מחליאה אותי!
« נוסיף מדבריה השטניים, מלאים באנטי ציונות, אנטישמיות, באסלאמיזם-שמאלני ועוד… 
« סוף סוף העולם מתחיל לקרוא לכוח הישראלי בשמו », הוסיפה, תוך שהיא מצטטת דיווחים של ארגוני זכויות אדם שונים, בהם « בצלם, ניטור זכויות אדם, ואמניסטי אינטרנשיונל. ארנו חתמה ב-2019 על מכתב הקורא לרשת השידור הציבורי בצרפת שלא לשדר את תחרות האירוויזיון, שהתקיימה באותה שנה בישראל. שנה קודם לכן היא חתמה על מכתב המתנגד להקמת עונה של אירועי תרבות על ידי ממשלות צרפת וישראל לציון 70 שנה להקמת מדינת הכיבוש. בשני המכתבים אלו האשימה את ישראל בשימוש באירועי תרבות כדי לטייח את פשעיה נגד פלסטינים.
הצעת ההחלטה שהונחה על שולחן האסיפה הלאומית בצרפת, ב-13 ביולי 2022, חתומה על ידי 38 צירים מן השמאל, היא חושפת קרטל בחירות שנשלט על ידי השמאל הקיצוני. הוא קורא לרשות המבצעת לגנות: « מיסוד משטר אפרטהייד על ידי ישראל נגד העם הפלסטיני ». ההשוואה המשמיצה את מדינת ישראל כ »משטר אפרטהייד » או כ »מדינת אפרטהייד », איפה שהפלסטינים הם הקורבנות, מהווה הטפס מאשים שהוא חלק מהשיח האנטי-ציוני המקובל, הוא יוצר מיתוס פוליטי מודרני של ממש. לפיכך, ישראל מואשמת בביצוע « פשע האפרטהייד » ו-38 צירי ה »נופס » (איחוד השמאל בפרלמנט) מצפים מהאסיפה הלאומית « לגנות בתוקף, כפשע לפי המשפט הבינלאומי, את משטר האפרטהייד שמנהיגה ישראל נגד העם הפלסטיני.
בצרפת של 2022, תחייתה של ההקבלה  השנויה במחלוקת « ישראל-אפרטהייד » חושפת מעל הכל את הלקוחות הסקטוריאליים חסרי הבושה של צירי « השמאל » הצרפתים שחתמו על הצעת החלטה זו, סינתזה בסגנון סובייטי של קלישאות וסיסמאות לדמוניזציה מאז מלחמת ששת הימים (יוני 1967) על ידי אויבי ישראל. הרצון מלכתחילה למצוא חן בעיני ציבור הבוחרים מתוך הקהילה המוסלמית שתרם רבות לבחירתם. זו גם שאלה של הבטחת נאמנותו של ציבור הבוחרים הזה, הרגיש במיוחד ל »עניין הפלסטיני » המוצג כהמחשה למאבק הכובש של האסלאם בעולם. היא משמשת כ »דת המדוכאים » תוך שהיא מזכירה שה »נופס » השמאלני נמצא בקרבה אידאולוגית לאויבי ישראל, מדינת היהודים היא פעמיים לא לגיטימית בעליל מכיוון שהיא גם « קולוניאליסטית » וגם « כובשת ארץ האסלאם ».
« הפאשיזציה והנאציפיקציה של ישראל באה בעקבות רצון לגזע אותה. זאת כדי להפוך את תוכנית חיסול מדינת היהודים למקובלת אידיאולוגית ורגשית ». מצהיר פייר אנדרה טארגייף (פילוסוף, מדען פוליטי והיסטוריון של רעיונות, מנהל מחקר במרכז הלאומי למחקר מדעי).