בתקופת המקרא, אישה שבעלה נפטר ללא ילדים הייתה מתחתנת עם אחיו כדי לתת לבעלה המנוח יורש פונדקאי בתוך הקו המשפחתי. זהו דין ייבום, מה שחשבה תמר בפרשת וישב כשנותרה אלמנה וחיכתה לשאת את שלח, בנו השלישי של חמיה יהודה. כשהאב מנע את שלח, הוא שלל ממנה את הפנייה המכובדת היחידה שהייתה לאישה בתקופה ההיא, כאשר ערכה העצמי והביטחון הכלכלי היו תלויים בכך שיהיו לה בעל וילד. בהכחשת הרחמים הללו, נאלצה תמר לנקוט באמצעים נואשים. היא החליפה את בגדיה של אלמנתה, הסתירה את עצמה וחיכתה ליהודה בדרך. בהנחה שהיא זונה, הוא שכב איתה והסכים לשלם לה. בחיפושיה אחר יהודה בתקווה להרות ילד, השתמשה תמר בכלי היחיד שעמד לרשותה – המיניות שלה.
דפוס התנאים הכלכליים שמניעים נשים (ולעתים רחוקות יותר, גברים) לעבודת המין אינה נחלת העבר. במיוחד בדרום הגלובלי, החברות בנויות באופן שלעיתים קרובות הופכים את עבודת המין לאפשרות הכלכלית היחידה עבור נשים. מציאות זו מעידה על הכנסה של מיליוני נשים ברחבי העולם בתעשיית המין העולמית המהווה עסק תוסס ופעיל. אך מדאיגה יותר מקיומם של עובדי מין שנדחפים למסחר בגלל היעדר אפשרויות אמיתיות היא העובדה שנשים אלו מואשמות לרוב בקיום התעשייה ובתפקידן בו. ממשלות ברחבי העולם עוצרות, מעמידות לדין וכולאות נשים בשל השתתפותן. עם זאת, עבודתם ניזונה ממעגלי הסקסיזם והעוני שנוצרו על ידי גברים, לעתים קרובות אותם גברים שהם הלקוחות של הנשים המסומנות והמגונות הללו. דפוס זה מומחש כאשר נאמר ליהודה שתמר בהריון. « זָנְתָה תָּמָר כַּלָּתֶךָ, וְגַם הִנֵּה הָרָה, לִזְנוּנִים » (בראשית ל »ח: כד). למעשה, היא בהריון מזנות. ההיריון של תמר נתפס כהוכחה לזנות, והתגובה המיידית של יהודה היא שצריך לשרוף אותה. הוא לא מגלה היסוס בהענשת זונה, למרות שהוא עצמו לא רק משתתף במסחר, אלא גם הגורם הישיר למעורבותה של תמר בו.
אך וודאי שהוצאת תמר להורג לא תסיים את סחר המין או את המעורבות של יהודה איתה, וגם לא תתקן את המצב שהביא את תמר להשתמש במיניותה למילוי צורך כלכלי. בהקשר העכשווי שלנו, זה נכון. בעוד שיחידים וממשלות כאחד עושים דמוניזציה ומענישים נשים, יש צורך במיגור המערכות המדכאות. עלינו לבצע שינויים מערכתיים לטיפול בשורש הבעיה כדי להבטיח את השוויון והחוזק הכלכלי של נשים במצוקה.
מייסד תנועת החסידות, רבי ישראל הבעל שם טוב, סבר שכל פגם שמצא באדם אחר חייב להיות נוכח גם בו. כשיהודה מגלה שהוא מפיץ את עבירה של תמר, הוא אומר « צָדְקָה מִמֶּנִּי » – היא צודקת יותר ממני (בראשית ל »ח, כ »ו). לקריאת « צָדְקָה מִמֶּנִּי », מבעד לעדשת הבעש »ט, אנו רואים שינוי עמוק ביהודה. לבסוף הוא רואה את פניה של הנאשמת, ובמקום לחפש את אשמתה (או, למען ההגינות, אפילו את חפותה), הוא מסתכל לתוך עצמו ומודה במה שעשה רע. במשפט האחד הזה הוא מערב את עצמו בדרמה, הן כלקוח של סחר המין עם תמר והן כמפיץ של הסקסיזם – שלילת בנו – שגנב את האופציה הקיימת של תמר מלכתחילה, ולא הותיר אותה ללא מנוס.
הצעד הראשון בסיום הסחר במין הוא שממשלות וחברות יסתכלו בתוך עצמן. במקום להעמיד לדין ולעשות דמוניזציה של עובדי המין, עלינו לשנות את המבנים שהופכים סוג זה של עבודה לאפשרות הקיימת היחידה עבור נשים הנאבקות בעוני. הסקסיזם שמאפשר להפריח הסחר המיני חייב להיבחן במדיניות הממשלה ובהטיות האישיות שלנו.
פרשת וישב ממחישה אחריות זו ברמה האישית. כפי שעשה יהודה בסופו של דבר, כל אחד מאיתנו חייב להתבונן בתוכו ולחפש את הדרכים שבהן אנו, החברות והממשלות המייצגות אותנו, מחזקים מבנים לא צודקים. אנחנו יכולים, וצריכים, להסתכל על אלה שאנו שופטים ולמצוא דרך לומר « צדקו ממנו ».