ריבונות הטרור? מאת רוני אקריש

אנחנו נאלצים לחיות שוב ושוב את אותן סצנות הכה מוכרות במדינת ישראל מאז ומתמיד, כואבים כאשר הברבריות חוזרת ומטילה את עולה החייתית ! אכזריות האסלאמית, אנשי בלייעל מתוך המוסלמיות, רוצחים מתוך ערביי ישראל המזדהים עם אחיהם הלא פחות רצחניים מתוך תושבי יהודה ושומרון. חלאות אדם שדינם, גזר דין אחד, דין מוות לכל תאי המחבלים, חיסול סיסטמתי וללא רחמים של כל מי שזומם מתכנן ומוציא לפועל תכניות הטרור. אנו, עם ישראל, בעלי עמוד שדרה מטה-היסטורי, לעולם נעמוד מול כל ניסיון ונעבור תקופה זו ברוח מרומם, שום דבר לא ישבור את העוז והגבורה של העם היושב מושרש ובחוזקה בציון! עברו ימים, שבועות, מה אומר, עברו גם חודשים ושנים, אך עדיין זיכרון נהיר חי בתוכיותנו, אותה מציאות יהודית, בת אלפיים שנות גלות, שסבלה ונרדפה. שה תמים, קורבן של טירוף רצחני, שנאה אינסופית, אנטישמיות סמויה תחת אלף ואחת מסכות, מושמץ ומבוזה על ידי כל העולם. למרות המחלוקות מבפנים המעיקות הרבה יותר את שלוות העם, שום אדם ושום מעשה לא ימנע ממנו לצאת חוצץ כנגד כל החזיתות וכנגד כל חרדותיו הלגיטימיות. למה כל כך הרבה אכזריות? עד מתי?ביקורות וחקירות מגיעות מכל עבר, כי לעתים קרובות מתוודעים שכוחות פוליטיים משמאל ומימין, מאז ומתמיד, אינם מסוגלים או אינם רוצים לספק תשובות אמתיות וכנות, אפילו את המעט הנדרש. רוב גדול של האוכלוסייה מכבד מנהיגיה וממשלותיה, אולם אף אחד לא תופס על מה ולמה אותו ספק מפלצתי, מדיני וביצועי עדיין חי וקיים אל מול המתרחש. ההיסוס הגלותי, היצר הרע, מבלבלים התבונה העברייה הבסיסית לאור ההתחייבות החיונית, לתקופה כה היסטורית, למען עתידה השלווה של מדינת ישראל. לעתים קרובות אני מרגיש עמוק בנפשי שחלק מן המסובבים אותי, בעלי תפקידים או לא, מצטערים על כך שנאלצנו להילחם בעד עצמאותנו, להיאבק בעד ריבונותנו, לצאת לעימות הגובה חיי אדם, להשתלט על אויבנו, לכבוש בחזרה את ביתנו, להתנחל בנחלתנו. תמיהה ותהייה גדולה!חלק קטן אך רעשני היה אפילו רוצה להתנצל על עצם התיישבותנו, על שיבוש הסדר העולמי, על הרצון לחרות הגוף וחופש הדעת. כמה גאוותנו מרוממת על כל העשייה היהודית של אותם חלוצי דור ההתנחלות, כנגד אלו המצטערים על דרישת הזהות העצמאית והריבונית, החשים את עצמם, עמוק בנפשם, כ »יהודים מלוכלכים ». לכן מאז מלחמת ששת הימים אנו נמצאים בהתלבטויות ובהתעמתויות אין סופיות עם עצמנו, מה היא התשובה הנכונה כנגד כל אותם שקרים כביכול אידאולוגים מול האידאה העברייה. ירושלים מקוננת על עצם אישיותה הכפולה, רחל מבכה מתחתית הבונקר החדש שבנו לה בבית לחם, יוסף סובל מאותם ביקורים ליליים הבלעדיים ומעולם לא התרחשו לאור היום, האבות והאימהות שלנו מנחמים זה את זה כי רואים הם אך ורק עולי רגל, אזרחי ישראל למיניהם לעתים רחוקות. נאמר את זה במעט או לא, הגיע הזמן לקבל החלטות רציניות וקשות, לאף אחד אין את הזכות להתחכם עם מיליוני גברים, נשים וילדים, לאף אחד אין את הזכות לסכן אוכלוסייה שלמה במוות, בפציעות ובנכות פיזית או נפשית. אני מתכוון לכל האוכלוסייה, לכל תושבי מדינת ישראל. לאף אחד אין את הזכות לקבוע, למשל, בירה מדינית אם הוא לא מממש פיזית ו »דה יורה » את החלטותיו, אם הוא מאפשר מתוך חולשה זהותית מציאות דואלית « ירושלים של מזרח ושל מערב » בתוך אותה עיר המתיימרת להיות בירת ישראל. לאף אחד אין את הזכות לשחרר את עצמו מכל אחריות, הן מבחינה פוליטית, צבאית, והן מבחינת אמונתית, לא על חשבון עם שלם, כאן ובפזורה, עם שעדיין ובתמידות שומר על ודאיות ונאמנות לפרויקט ישראל. אם כך ובמשך שנים כה רבות נמשך מצב אבסורדי, האם לא הגיע הזמן לחתוך בבשר החי ולהחליט בלב שבור אך באופן מוחלט וסופי, אחת ולתמיד: או להסכים לחזור לגבולות 67, או לספח חד משמעית את השטחים, יהיה מה שיהיה. מה שכן, לשים קץ למציאות מחרידה זו שבה, החזית כמו הישבן של ההיסטוריה שלנו נמצאים בספק ספקה, מתוחים בין שני מושבות. העצבים שלנו מרוטים וכך גורמים לפגיעה קשה ולהוצאה של טחורים מדיניים המדממים לעתים קרובות מדי.הוודאי נותר כואב, כי כה גאים אנו במדינה הלאומית שלנו, אך העובדה היא שמצב הפיזיולוגי של התנהגותנו והתנהלותנו לוקה הרבה פעמים בחסרונות האמת הנדרשת. כל המנהיגים הפוליטיים, לאורך כל התקופות, רחוקים מלהיות בודדים בהנהגת המדינה, הם מלווים בשפע של פקידים בכירים, טכנוקרטים וחולשה משפתית מזה זמן רב, מכל חוש ורגש ביחס לאידאה הלאומית, הריבונית בארצה.השלטון בישראל מתפצל בין אוליגרכיה לבין פלוטוקרטיה המתיימרות להיות בעלות הבית של נשגבות הדמוקרטיה הליברלית. כל אלו נמצאים ונפגשים באחווה הגדולה, אל תוך תוכיות החבריה הפוליטית מין הימין ומין השמאל ביחד. אריסטוקרטיה זו מצהירה ברוב עם ועדה וגם בבוטות שאינה מאמינה בשום ניצחון צבאי אפשרי, ואפילו באי יכולת לחסל את הטרור בכוח. רחוקים ממנה אותן חלומות שווא להעניק לעם סוף כל סוף תחושה של שלווה, ביטחון ושלום. הם מאמינים מאז ומתמיד שרק המשא ומתן, עם שוללי כל זכות קיום למדינת ישראל, יביא את הבשורה הטובה. רק נסיגות מפה ומשם יצרו אקלים של שלום למען הציבורים בעלי רצון טוב. נסו לקרוא בין השורות, להבין טוב יותר מי הם הפראיירים התורניים, מי הם מצד שני, המובטחים והמוטבים ליהנות מן החלקים השמנים ביותר של מדיניות גלובלית, של כלכלת שוק מסורה מאוד ושל היכנעות להגמוניה האמריקאית?מהם הנושאים האמתיים העומדים בפרק שלנו והנסתרים מעיננו? מה הוא הקונטקסט המזרח תיכוני הרצוי תחת עיני האח הגדול? מי רוצה לענות?לזכר 11 קורבנות הטרור האסלאמי, מרץ 2022יהי זכרם ברוך לעד! אָמֵן