הוא מדבר בלי סוף על שמיים, ומתנהג כאילו אין ארץ. כאילו אין ריבונות. כאילו אין אחריות לאומית. כאילו לא קיים עם אלא רק “ציבור”. במקום יהדות שנבחנת מול ההיסטוריה, מקבלים יהדות שעושה דה־היסטוריזציה לאדם: מוציאה אותו מן הממשי, מן העימות, מן הכאב, מן ההכרעה. וככל שהוא מצליח להרחיק את האדם מן ההכרעה, כך הוא מרגיש “טהור” יותר.