אז די ללמד את הפולקלור המטומטם הזה ואת הקרנבל המזיק הזה. די לצמצם את פורים להתרוצצות מחופשת, לפדגוגיה של רעש, להצגה ילדותית שבה זכרו של צו השמדה טובע בתוך הקונפטי, הצעקות והשכרות חסרת התודעה. שהרי מה שהתלמוד מלמד אותנו, בקשיחות מעוררת כבוד, הולך בדיוק בכיוון ההפוך מן ההשטחה החגיגית הזאת: אם אין אומרים הלל בפורים, הרי זה מפני שאין זו גאולה שלמה. ניצלנו, אמנם, אך נשארנו עבדי אחשוורוש. חמקנו מן ההשמדה, אך לא יצאנו מן התלות. שרדנו את רצון ההכחדה, אך לא שבנו להיות סובייקטים של ההיסטוריה.