צדקת האל מול שחיתות הממסד:
הפרק מעמיד קונפליקט חריף בין תפילה טהורה, אישית ונבואית (חנה) לבין ממסד דתי כוחני ושחית (בני עלי).
ה’ מגיב – לא לפי המעמד החברתי אלא לפי יושרה מוסרית.
מעבר הדורות והנהגה:
המעבר מעלי לשמואל מתחיל כאן. זוהי תמורה היסטורית – מעבר מהשושלת השלטת הלא-ראויה אל הנהגה נבואית חדשה, שהיא הקדמה למלוכה.
ביקורת עצמית בתוך המסורת:
התנ »ך איננו מהסס לחשוף את פגמי מנהיגיו – גם בבית המקדש עצמו. בכך יש מסר של ביקורת מוסרית עמוקה – קדושה אינה תלויה בתפקיד אלא באחריות.
חנה כמודל של תפילה ומנהיגות נשית:
חנה אינה נביאה רשמית, אך דבריה הם תפילה נבואית. היא מבטאת קול נשי עמוק, רוחני, מוסרי ומנחם – והיא זו שמביאה את המנהיג הבא לעולם.