העולם היהודי מזועזע מהמתקפות השונות שבוצעו ביום כיפור נגד גברים יהודים ונשים יהודיות, מול מבטם המבוהל של ילדים יהודים, אלו נכחו כולם כדי להתכנס יחד סביב תפילות היום הקדוש ביותר בלוח השנה. אז מספר מסוים של אנשי בלייעל ללא אמונה, ללא חוק, מאורגנים כמו המוני פראים וברבריים לבושים בשחור, מתגבר בין הצדיקים האלה הלבושים בלבן כדי לשפוך את שנאתם, מזילי ריר מזוויות שפתיהם.
כאן פולש אלינו יריב שאינו מתאים לקודי הדמוניזציה. את « הצרעת הגואה », אני מוקיע אותה, את « המגיפה החומה » אני מקיא אותה, אין להם שום קשר עם הלאומנים, המסורתיים ודתיים אחרים המאוימים במקרה הזה על ידי עווילים חסרי ליברליות וחסרי דמוקרטיות. הפשיזם החדש לבוש במסווה של אנטי-פשיזם, אנטי-גזענות, אנטי-ציונות. בלב ליבו של השמאל הקיצוני פורחים סוודרים שחורים של « האחים לנשק » (געגועים לבניטו מוסוליני?), השנאה האנטי-דתית של קנאים חילוניים, חוסר הסובלנות והמצוד אחר פולשים של מה שנקרא מגיני זכויות אדם.
לפרק (דקונסטרוקציה)… מתוך תפיסה אזוטרית למדי, השמאל הרדיקלי העני בישראל עשה תוכנית שיטתית המורכבת מחשד ביחסי שליטה תחת כל אידאל זהותי: לאומי או דתי. אם הוא מאפשר להם להגביר את החריפות בשאלות הללו: חתרנות, אנרכיה, חוסר ציות, שנאה וזעם נגד המסורת, העם וההיסטוריה שלו, תיאוריות הדקונסטרוקציה נכנעות לנוכח הסחורה המוכללת, השפעת תעשיות התרבות והמלאכותיות של העולם. מי שמעורר את הצורך במחיקה, מתכוון לניכור, שם את הגוף החי בסביבה מתוחמת בלב כור ההיתוך העולמי, ולכן מבצע את הפשע האולטימטיבי: סינתזה מחדש של מציאות ייחודית שמרנית בביקורת מבוללת. עסוק בפירוק יסודות ישראל ופירוק זהותה ללא סוף, השמאל ה »רדיקלי » הזניח את השטח החברתי, כלומר, הטוב והישר, החסד והמשפט. אולי יבקשו סליחה ומחילה בלב שלם ובדעת צלולה?! (רוני אקריש)
תכירו חלק מהאנשים הבזויים שהפגינו כנגד המתפללים ביום כיפור, פרופ׳ ערן נוימן, דיקן הפקולטה לאמנויות באוניברסיטת ת »א (מהכסף של כולנו) ומנהל ארכיון עזריאלי במוזיאון ת »א לאמנות (מוסד ציבורי) עם בן זוגו (ממושקף מימין) העיתונאי והתסריטאי אבנר ברנהיימר.