״הבלתי עקיבים מתחרים עם הבלתי מספיקים בתחרות של הבלים, שבה הבדיחה העלובה מתחזה למחשבה.״ המשפט הזה הוא שלי, והוא איננו אפקט סגנוני, אלא אבחנה, כמעט צילום רנטגן מוסרי של התקופה. אנו חיים תחת שלטון הדיבור שהוזל, אינפלציה של מילים שאינה מרבה משמעות, ייצור יתר של דעות שאינו מוליד לא שיפוט ולא אמת. כולם מדברים, כל אחד מתבטא, כמעט איש אינו משיב. והרי לדבר צריך להיות מעשה, לומר צריך לחייב, למילה צריך להיות משקל. ציביליזציה אינה קורסת רק כשגבולותיה נפרצים, היא קורסת כשהשפה שלה נרקבת, כשהמילים מאבדות את כובדן, כשהמשפט נעשה מחווה שטחית, רעש המתחזה לרעיון.