צריך להפסיק לבלבל בין רעש לעוצמה, בין פוזה לאסטרטגיה, בין התרברבות להיסטוריה. טראמפ איננו רק אדם מופרז, הוא הצורה המוגמרת של פוליטיקת־קרקס, פוליטיקה שמדברת בקול רם כדי להתחמק מחשבון נפש על תוצאותיה, שמאיימת כדי להשתלט על המרחב הציבורי, שמביימת דרמה כדי לייצר ציות. אצלו הדיבור אינו מאיר את הפעולה, הוא מחליף אותה. המילה אינה מציבה כיוון, היא מייצרת במה. ואמריקה, מהופנטת מן הבמה של עצמה, נסחפת לעיתים אל הדבר המסוכן ביותר בפוליטיקה המודרנית, להפוך אחריות להצגה.