אני שב לעיתים אל ספרים מסוימים כפי ששבים אל פצע ישן, לא כדי לפתוח אותו מחדש, אלא כדי לבדוק אם הוא עדיין מדבר. ייסורי ורתר הצעיר, שכתב גתה, הוא אחד מהם. בתחילה נדמה שאנו קוראים רומן אהבה, ספר נעורים, וידוי לירי הנישא על עודפות הרגש. אך ככל שמתקדמים, מתברר שאין זו רק פרשת אהבה אומללה. זהו גם דיוקן של נפש שאינה מצליחה עוד לשכון בעולם כפי שהוא, משום שהיא תובעת מן החיים עצמם להלום את אינסופיותה הפנימית.