זה זמן רב מדי שחלק מן המנהיגים הרוחניים של העולם החרדי בישראל מדברים בשם התורה בסמכות של ברזל, ובאותה שעה ממש בוגדים בה בנקודה התובענית ביותר שלה: הקריאה לאחריות, לאמת, ולנוכחות בתוך ההיסטוריה. זה זמן רב מדי שאנשים עטויי סמכות, המגובים בידי רבנים שיצר השליטה חזק אצלם מחכמת הלב, מרעילים דורות שלמים ומלמדים אותם לא את גדולת השירות אלא את אצילותו המדומה של ההימנעות; לא את הכניסה אל כובד העולם, אלא את ההסתלקות המקודשת כביכול מן העולם; לא את בגרותו של עם ששב לריבונות, אלא את הארכתה המלאכותית של תודעת גלות המחופשת לאמת אלוהית מוחלטת.
