הטקסט מבקר בחריפות את המגזר החרדי בישראל וטוען כי קיימת סתירה עמוקה בין הצהרותיו על הגנה רוחנית לבין ההשתמטות מחובה אזרחית. הכותב מציג אבסורד חברתי שבו קבוצה הנהנית ממשאבי המדינה מסרבת לשאת בנטל הביטחוני, תוך שהיא מחליפה את ערכי האחריות המקוריים של התנ »ך בתפיסות גלותיות ומסתגרות. לטענתו, מנהיגות המגזר מפגינה כוחניות מול רשויות החוק אך נמנעת מלהפגין גבורה ממשית אל מול אויבי העם בשעת מלחמה. המאמר קורא לשינוי תודעתי שיחזיר את התורה והאמונה אל תוך המציאות הלאומית וההיסטורית, תוך דרישה לשותפות גורל מלאה. בסופו של דבר, היצירה מבהירה כי קדושה דתית אינה יכולה להתקיים ללא מחויבות מוסרית וצדק כלפי יתר חלקי החברה הישראלית.
previous post