התנגדותו של יעקב למעשה זה נובעת משיקול מדיני-ביטחוני מפוכח (« עכרתם אתי, להבאישני בישב הארץ…ונאספו עלי והכוני » פסוק ל), ולעומתו מבטאים שמעון ולוי גישה אמוציונלית הנובעת מסערת נפש בלתי שקולה באומרם (לא) « הכזונה יעשה את אחותנו?! »
אך הנה לאחר שנים רבות חוזר יעקב בערוב ימיו, ומותח ביקורת נוקבת על שמעון ולוי. הפעם נקודת המוצא היא מוסרית: « ארור אפם כי עז, ועברתם כי קשתה » (מט, ז).
רמב »ן מסביר שיעקב היה שותף לתכנון פעולת עונשין ממוקדת אשר תכליתה היתה לשחרר את דינה החטופה ולחסל את שכם האנס. אך שמעון ולוי ‘הגדילו לעשות’ והחליטו על דעת עצמם להרוג את כל אנשי העיר במסגרת ‘ענישה קולקטיבית’, כנגד זה מוחה יעקב גם משיקולים מוסריים. (רב חנן פורת)
previous post