בנוהג שבעולם מסתכל אדם על עצמו ועל קרוביו כעל משהו מוכר, ועל אנשים אחרים כעל נעלם בשבילו, כ’זרים’. בא הלל ומודיע שאין זה כך. כל אדם יכול להיכנס לנעליו של כל אדם אחר ולהבינו, אם רק יעמיק חקר בתוך היסודות והשורשים: מאין הגיע, ממי הגיע, מה עבר עליו, עם אלו תכונות נולד ואלו תכונות פיתח עם הזמן. לפי עקרון זה, כל האנשים שווים, אלא שהם מורכבים מ’פאזל’ שונה. באופן תיאורטי, יכול אדם להתחבר לכל אדם אחר, אם רק ילמד להכירו, להתעלם ממעשיו ולהתחבר לשורש נפשו. זו הייתה מידתו של אהרון: הייתה בו אהבה לכל אדם, ולכן יכול היה לחבר בין כל בני האדם.