המאמר « למהלך האידיאות בישראל » הוא מאמר שפורסם על ידי הרב אברהם יצחק הכהן קוק, בשנת ה’תרע »ב (1912) בעיתון העברי שעורכו היה הרב מאיר בר-אילן, ושובץ לאחר מכן בספר אורות במהדורתו המורחבת, על פי הצעת הרב יהושע הוטנר.
המאמר, הנחשב אחד ממאמריו המרכזיים ביותר של הרב קוק, נותן סקירה היסטוריוסופית על תולדות האנושות בכלל ועם ישראל בפרט. המאמר מנתח תופעות תרבותיות רבות כאלילות פאגאנית, נצרות, בודהיזם, תנועת ההשכלה וכדומה – מנקודת מבט יהודית-אמונית.
מהמאמר עולה תפיסה חדשנית ביחס להבנת היהדות, הניצבת כנגד התפיסה שהתפתחה, לטענת הרב קוק, בגלות. לדבריו, בגולה הפכה היהדות מתרבות-לאומית-אלהית ל’דת’, במובן המצומצם, כחוקים המגבילים את זרימת החיים, ועוסקים בעיקר בפרט, בעוד היהדות המקורית – והעתידה – היא דרך חיים החובקת את כל ביטויי החיים, החומריים והרוחניים, הפרטיים ובעיקר הכלליים, ומביאה להוצאתם לפועל באופן בריא ושלם, ולא לצמצומם. באומה הישראלית שוכנת ‘השכינה’, המעניקה ‘נעם אלהי’ לחיים וגורמת לאהבתם, ולא להפך