« הפסוק אומר ‘ואתם הדבקים בה’ אלוקיכם חיים כולכם היום’. שים לב, כולכם, ולא אדם כזה או אחר. היום, ולא לעתיד לבוא או בעתיד סתם. חיים, ולא מעל החיים כהתעלות רגעית ורגשית חולפת או בצד החיים כסניף מצטרף לשאר עיסוקי האדם שהוא חי , חושב, אוכל, מדבר, עובד, מתפרנס, לומד וגם מאמין (אפילו בכל ליבו!). אמונה היא חיים. דבקות היא חיים. ואפילו שקצת נגמרות לי המילים מלהסביר אשתדל בכל זאת. האמונה, הקשר לריבונו של עולם אינו תלוי בנו ואינו מתחיל מאיתנו. רבה אמונתך… כלומר הקב »ה מאמין בנו כלומר מחיה אותנו, מהווה אותנו (ואת כל המציאות) בכל רגע ורגע. זו לא חוויה שכלית ורגשית ואפילו לא חוויה קיומית. זוהי עצם חווית החיים במובן של להיות, להתקיים…דברים אלו נכונים לא רק בתחילת הדרך אלא בכל מהלך החיים שכן אופק הפעולה של תלמיד ישיבה ומבחניו שונים, טווחי הפעולה וההתמודדויות של סטודנט באוניברסיטה, אבל לעולם ‘יראת ה’ היא אוצרו’… » (מכתב מאבינעם)