כשמבאר הרמב »ם את טעמי המצוות בספרו מורה נבוכים, הוא נוקט עמדה ברורה המעוררת את תמיהת הראשונים והאחרונים כאחד. הוא מבאר שם שכל טעמי המצוות הינם רק כדי להוציא את עניינם מידי עובדי עבודה זרה. הרמב »ם מבאר באריכות שבתקופות קדומות (קודם מתן תורה) העולם כולו נהג להקריב לאלילים, ואין אפשרות מבחינה נורמלית לאסור על האדם את דרך העבודה המקובלת מבלי להכין לו אפיק חדש וחיובי לעבודה, ועל כן ציווה להם הקב »ה את ציוויי הקורבנות. בהמשך הדברים הרמב »ם גם מציין שהקב »ה גזר על עצמו שלא לשנות את טבע האדם בדרך ניסית, וחלף זאת הוא מאפשר לבני האדם לשנות את הטבע שלהם בדרך טבעית, ומטעם זה דאג הקב »ה לכך שעם ישראל ייגמל בהדרגה מעבודה זרה. כך הוא כותב במורה נבוכים