עיבוד שדות האדם » – מאת רוני אקריש »

צמרת הצדקנים סבורה כי העם אינו מסוגל להתרומם לעבר הדעת, וכי יש לכלוא אותו בתרבות המוני, פופוליסטי, המבוסס על שעשוע, כסילות ובערות. לדעתה המעוותת, האדם הפשוט, בקושי, מסוגל ליישם הליכים כדי להיות פועל טוב. אך כנגד, בית הספר של העם הוא זה שמיישם את הדעת, שעד כה שמור היה לאליטה, הפסאודו-אליטה יש לומר, בקביעה שניתן ללמד ולהכשיר את כולם, כל ילדי העולם מסוגלים, בתנאים נורמטיביים, להתרומם ולהשתלם, לפחות חלקית, לדרישות הדעת.לאורך עידנים סיפרו לנו על בואה של חברת הדעת, אך העולם ממשיך להתמודד דווקא עם עלייה מטאורית של הבורות. הבה ונזכור את האופטימיות שריחפה לאורך המאה ה-18. היו רבים, בין ההוגים של אותה תקופה, הנחשבים כנאורים, שחזו את הדעיכה הבלתי נמנעת של הקנאות הדתית, האמונות הטפלות והעריצות הפוליטית הודות לעבודה הביקורתית של התבונה והתפתחות המדע. מעתה ואילך, נוכל לסמוך על ההשכלה כדי להעביר את הידע לכלל האוכלוסייה. אותה רוח של אופטימיות ליוותה את המצאת האינטרנט והרשתות החברתיות. הודות לכלים דיגיטליים, כך האמינו, כל הידע יהפוך לנגיש בלחיצה פשוטה, אנשים ישתו ידע לרוויה. על האווילות, הצביעו עדר של משתמשי אינטרנט מודרניים, כתופעה שתעלם בהדרגה, שתיטהר מכל השפעה פוגעת. חלקם אף האמינו שכלים אלו יאפשרו חיזוק והרחבה של הדמוקרטיה בעולם…כיום, עלינו להודות ולהתוודות על העובדות: בורות ותמימות, על כל צורותיהם, מעולם לא היו כה נוכחים בסביבה שלנו אם לא בעקבות התפשטות המסך. בין היתר בזכות, חדשות מזויפות, מידע מוטעה, פסאודו-מדע, תיאוריות קונספירציה, תעמולה, קנאות דתית, שלא לדבר על בריונות, סחיטה, רדיפה, פריצה וצורות אחרות של התעללות מילולית.איך נסביר סטייה זו? בניגוד למה שרצו ועדיין רוצים שנאמין, האינטרנט לא נותן לנו גישה לידע טהור ועוד פחות למדע מסודר. זה איננו סט של ידע המאורגן למכלול מובנה, אלא מספר עצום של מידע גולמי ונבדל. כאן, משתמש האינטרנט בוחר את המידע אשר, לעתים קרובות מאוד, מאשר או מגבש את אמונותיו, דעותיו או דעות קדומות שלו, אשר לאחר מכן, יעז להציג אותן כ »אמת לאמיתה ». בחיי היומיום, בני אדם נוטים להיות עצלים אינטלקטואלית, הם נכנעים בקלות לקמצנות קוגניטיבית, כך הם דבקים באמונות או בשיחות שאמנם לא משכנעות במיוחד, אך יש בהן את המוכשרות להיות פשוטות וקלות להבנה.איך כל זה בא לידי ביטוי בחיי היום יום וברשת? על ידי צמיחה אקספוננציאלית של שיח חתרני או פסאודו-מדעי. מספיק לגלוש באינטרנט או לשוחח עם אנשים כדי להבין שבורות, כמו כתם שמן על נייר סופג, הולכת וגדלה יותר ויותר.ידע הוא הגורם הבסיסי המבדיל בין האדם לבין הבעל חי. האדם מאופיין ברעיונות שלו, בדעתו, בנלמד שלו שהוא מפתח כל יום מאז לידתו. אנחנו מאוד מעריכים את הידע הרחב ולפעמים המעמיק אך אנחנו לא אוהבים לחקור ולנתח (בלשון עממי: אל תחפר!). בצורה כללית יותר, יש הרבה מצבים שבהם אנו מעדיפים לא לדעת, כי הידיעה לא בהכרח מרגיעה אותנו, כי אנו נוטים למצפון נינוח ולנגלה שאנן לקראת שיינתנו המתוקה. האם אנו רוצים לחיות בבורות, כי יותר קל, יותר פשוט? נותר לבחון את הכדאיות: כל העמל האנושי מעוגן בידע ובדעת, לכן איננו יכולים לדמיין אילו השלכות יהיו אם ננטש אותם. התבונה מוקדשת בייחודיותה לאדם בפרט ובכלל.לבורות ולבורים אין מקום בחברה הרוצה להתהוות. בורות היא נגע אמתי, במיוחד כשהיא מאפשרת לבני אדם לשפוט ולכונן מערכות חוויה טריוויאליות ביותר. אכן מדובר כאן על « בורות עמוקה », של מי שאינו יודע שהוא אינו יודע. « בורות היא אם כל הרעות », טען ‘פרנסואה ראבלה’, סופר והומניסט צרפתי מן המאה ה 15. אכן, הבורות הוא רוע המכרסם, הורס ומרוקן את החברה האנושית מכל תוכן ומשמעות. ללא ידע או השכלה לעולם לא תהיה התפתחות. לעולם לא יכולה להיות התקדמות. האדם אינו יכול אפוא לרפא שום רוע של החברה שלו. העמים התהוו הודות לנטייתם לחינוך ולחיפוש אחר הידע. אנחנו חייבים באמת להשקיע במדע ובמדעי הרוח כי העמים שקופאים או נסוגים הם אלה שאינם מייחסים חשיבות לנושאים מהותיים אלה. זו אוכלוסייה המפנה עורף לחינוך וללימוד. בורות מטופחת במקום שבו נרקמת בינוניות, חיסרון בהשתלמות ואינרציה של האין. לאף אחד הזכות, באמתלה כלשהי, לקדם בורות עד כדי כיבושה, כניעתה ועבדותה של דעת האדם.חילול הקודש, המוכלל, נובע מהאליטות הפוליטיות, הכלכליות, האינטלקטואליות ומחלק גדול מהאוכלוסייה השבויה במניפולציות, בשעות הפנאי, של הטלוויזיה. איזו תגובה בריאה יותר מאשר לחזור להתנגדות בנשיאה ובהנפה, בגאווה ובמעולה, של דגל הדעת! איזו תגובה בריאה יותר מאשר לזכור שבית הספר הוא נחלת ההוראה, הוא הזמן המוצע לרכישת חכמה, בינה ודעת, הכול כך הכרחיים! זמן העומד רק לשירות האדם, לחירותו, להשכלתו, לרוממותו הרוחנית והמוסרית! הבה ונראה שמעבר לכל עלבון, הרצון שלנו לדעת תמיד יהיה עז, ואל נהסס לטעון אותו גם אם זה אומר להיתפס, בחברה הדקדנטית, כפילוסוף או מדען מטורף. אם הידע מהווה סכנה כנגד כל שלטון שרירותי או דמוקרטי, אז, הקריאה היא: לקום ולהתנגד, למחות ולהפגין כנגד כול שעבוד לא רק פיזי אלא במיוחד אינטלקטואלי ורוחני.