עכשוויות היא ילדותיות מאת רוני אקריש

בין אם זה « שלום עכשיו » (אך בהחלט לא מחר!), « משיח עכשיו » (אך בהחלט לא מחר!), מפגיני האקלים הצעירים שרוצים את קץ הקפיטליזם כאן ועכשיו (אך בהחלט לא מחר!) או שחרור בני הערובה שלנו הכלואים אצל החמאס-הנאצי, « עכשיו », החברות שלנו מונעות מדי שנה יותר ויותר על ידי העיקרון של שאיפה מיידית לסיפוק בזה הרגע. העכשוויות היא ילדותיות כי היא מתעלמת מן המציאות הקיימת והראלי בכלל. תמיד כדאי לקרוא או לקרוא מחדש את מה שפרויד אמר על הנושא. « עקרון העונג » הוא זה השולט, פר אקסלנס, בעולם הילדות, היקום של הקטן שרוצה הכל ומיד, שאינו מסוגל לדחות את מימוש רצונותיו – ולכן הוא מתנהג בהתקפי זעם ובהפגנתיות זועמת בכל מטרד קטן ביותר. אם הבלון שלו בורח ממנו וחוצה את הכביש, הוא רוצה להחזיר אותו בלי להיכשל, גם אם משאית 15 טון נראה באופק. כיוון שאינו יודע לדחות את מימוש הרצון להתחשב במציאות שעלולה להיות עוינת, יש לעקוב אחריו כל הזמן ולא להוריד ממנו את העיניים לשנייה.
« עקרון המציאות » מציית להיגיון אחר לגמרי, מבלי להתנגד באופן מוחלט לעקרון ההנאה. כפי שפרויד מסביר, זה אף פעם לא יותר מ »שינוי ». מטרתו נותרה מימוש הרצונות, אך הפרט הבוגר יודע כעת שעלינו לקחת בחשבון את המציאות ואת המכשולים שהיא מציבה בפנינו כדי להשיגה. לכן הוא אינו נוטש את חיפוש ההנאה – פרויד הוא תלמידו של שפינוזה בנקודה זו: הפעילות הנפשית שלנו תמיד מכוונת לאושר ככל האפשר – אבל כדי להשיג את המטרה, עלינו כעת להשלים עם המציאות.
כמו בסיפור שלושת החזירונים: מעשייה אודות שלושה חזירונים הבונים שלושה בתים מחומרים שונים. הזאב הרע נושף על שני הבתים הראשונים, העשויים מקש ומזרדים בהתאמה, והורס אותם, אך אינו מצליח למוטט את הבית של החזיר השלישי, העשוי מלבנים. החזיר הראשון, המסתפק בבית קש כדי ללכת לשחק מהר ככל האפשר, הוא מייצג את עולם הילדות הנשלטת על ידי עקרון ההנאה המיידי, ואילו השלישי, שלוקח את הזמן לבנות בלבנים, מהווה דוגמה לעקרון המציאות, השני הוא שלב ביניים בין השניים – מעין התבגרות בין ילדות לבגרות.
ניסוי המוכר היטב לזואולוגים ממחיש בצורה מושלמת את ההבדל בין שני העקרונות. דמיינו לעצמכם כלוב מלבני, מעין מסדרון ששלושת צדדיו סגורים בגדרות, אך הצד הרביעי שלו, שבקצה המסדרון, נותר פתוח. המלבן שיוצר הכלוב חייב להיות ארוך למדי, כמו מבוי סתום באורך של כשלושה מטרים, ולכן מרופד בשתי גדרות וסגור בקצהו בשער, אך פתוח מאחור. הביאו עוף לסמטה מהסוג הזה והניחו אוכל מאחורי הקצה הסגור ליד השער. העוף מכניס את צווארו דרך הסורגים, הוא מנסה נואשות לנקר באוכל שהונח בחוץ מבלי להצליח להגיע אליו, כך שאם נשאיר אותו בכלוב הזה, למרות שהוא פתוח, הוא ימות מרעב. אף פעם לא עולה בדעתו שהוא יכול להסתובב, להתרחק מהאוכל לכמה רגעים כדי לצאת מהכלוב ולחזור, כשהוא בחוץ, אל מושא תשוקתו והישרדותו… כמו הילד הקטן, הוא חי בעקרון ההנאה, הוא רוצה הכל, מיד. הוא כל כך לא מסוגל לדחות את סיפוק רצונו, עד שלא עולה בדעתו להסתכל לכיוון השני, לעבר הפתיחה.
הפוך, באו ושמו חיה אינטליגנטית כמו החולדה, ומהר מאוד היא מסובבת את ראשה, מסתכלת מאחוריה, ואז עם החוטם היא מתחילה להריח את רצפת המסדרון. מהר מאוד היא מבינה שעליה להסתובב ולהתחיל להתרחק מהאוכל כדי להימלט מהכלא שלה דרך הצד הפתוח. ניסוי זה נוסה גם עם התמנון, גם הוא בעל חיים אינטליגנטי, שמאמץ את אותה התנהגות כמו החולדה. וככל שנחזור על הניסוי, כך החיה האינטליגנטית עושה אותו מהר יותר. לאחר שלושה או ארבעה ניסיונות, היא מתרחקת מיד מהאוכל כדי לצאת מהכלוב: זה עקרון המציאות. היא כמובן לא זנחה את המטרה לממש את רצונה, אבל היא הבינה שיש להתחשב במציאות כדי להשיג זאת.
בהנחיית עקרון העונג, התרנגולת מתה. בהנחיית עקרון המציאות, החולדה לא רק מצליחה לשרוד, אלא שהיא עושה זאת בצורה משביעת רצון. אין זה אנדרסטייטמנט לומר שפרויד, שחשב שעולם המבוגרים עדיף בהרבה על זה של ילדים, בקושי היה מעריך את האינפנטיליות ההולכת וגוברת בתוך החברות המודרניות שלנו.
והמבין יבין לאן פניי מועדות, ואידך זיל גמור…