מפגש 135: מר רוני אקריש – היסטוריוסופיה של התנ »ך | יום כיפור אינו פועל את פעולתו בלי תיקון חברתי

« מה שחשוב במדינת ישראל אינו ההתממשות של הבטחה עתיקה, וגם לא ההתחלה שהמדינה מציינת, התחלת עידן של ביטחון גשמי – בעייתי, למרבה הצער! – אלא ההזדמנות שניתנה סוף-סוף לקיים את החוק החברתי של היהדות. העם היהודי נכסף לאדמתו ולמדינתו, לא בגלל העצמאות חסרת התוכן שציפה להשיג מהן, אלא בגלל מפעל חייו, שסוף סוף היה יכול להתחיל בו. עד עכשיו קיים מצוות; מאוחר יותר גיבש לעצמו אמנות וספרות, אבל כל היצירות האלה שבהן ביטא את עצמו נותרו בבחינת ניסיונות של נעורים ארוכים מדי. סוף-סוף הגיעה שעתה של יצירת המופת. זה באמת היה איום ונורא, להיות העם היחיד שמגדיר את עצמו באמצעות דוקטרינה של צדק, והיחיד שאינו יכול ליישמה. זוהי קריעה וזוהי משמעות של הגלות. שיעבוד המדינה להבטחות החברתיות מבטא את המשמעות הדתית של תחיית ישראל, כשם שבעת העתיקה, הצידוק לנוכחות בארץ היה העשייה המשפטית. » (עמנואל לוינס)