הקורונה אינה רק משבר בריאותי, היא משבר קיומי. התעוררות ברוטאלית של האנושות, תזכורת לכך שההיסטוריה שלנו אינה רק צעדה שקטה לעבר השתלמות האנוש. מתנהלים, כאן, מאבקים רבים בתוכנו: בין העיקר והטפל, בין החומר והרוח, בין האלימות וערכי השלום. הנגיף מעמיד אותנו מול עצמנו, מול שבריריות המוסדות, כולם תוכננו כדי להקל על התמותה שלנו ולהביא יציבות לפגיעות האזרח. עכשיו בכל מקום, התפאורה נקרעה: פחד המוות מגלה רעות שהיו כבר פועלות בחברה שלנו אך כעת גלויות לנו יותר. הפכנו את העולם לקניון ענק, בו ניתן לרכוש ולהשביע את תאוותנו כעוללים מפונקים ובמחיר הטוב ביותר. מקופחים ואומללים, לנוכח המחסור, אנו מגלים פתאום שחיינו לא שווים יותר מאלו של עבדי התעשיות במזרח הרחוק. לנוכח המשבר הפוקד אותנו מזה חודשים רבים, אנו מגלים מציאות חברתית-כלכלית אכזרית ללא ציפייה לעתיד זוהר יותר. כל עם ועם יידרש להעמיד את ריבונותו, בכל תחומי המסחר והכלכלה, ולא פחות בערכים הזהותיים, בראש מעייניו.
previous post