ההימנעות ממנהגי אבלות, היא היא הביטוי העמוק ביותר לצער ויגון! מנהגי האבלות גופם הם צעד של הכרה באובדן; הם מבטאים יכולת להפנים את האבל, ולתת פורקן לרגשות באמצעות מעשים המביאים את הצער לביטוי. אולם, חורבן המקדש ומות הילדים הם אירוע שלא ניתן לעכל אותו כלל, ולכן אין מקום למנהגי אבלות, שהם בגדר התנהגות אנושית טבעית.