מצוות האהבה יכולה לבוא מפי האוהב בלבד. האוהב בלבד, אבל הוא באמת, יכול לומר ואומר: אהב אותי! בפיו אין מצוות האהבה מצווה נכריה, אלא קול האהבה גופה. אהבת האוהב אינה מביעה עצמה בשום דיבור אחר אלא במצווה זו. כל השאר שוב אינו בגדר מבע מישרין, אלא תינוי— הודעת אהבה. הודעת האהבה דלה היא מאוד, וכדרך כל הודעה היא באה תמיד לאחר מכן, וגם— הואיל ואהבת־האוהב הווה היא—באיחור־זמן. אילולא האהובה, בנאמנותה הנצחית לאהבתה, פורשת לרווחה אח זרועותיה לקלוט את ההודעה, היתד. זו צוללת בחלל ריק.