עד ימי ההשכלה ידענו שרק עם השומר על יסוד הסוד זוכה לגאולה. מראשית ההשכלה רבו דורשי פתרונות מהירים ש »הוכיחו », כי יסודות היותנו גלויים לכל. רוזנצויג, מזרע שמואל מאיר אהרנברג, שהיה מורם של צונץ ויוסט ויליד תקופת הטמיעה, הוא הראשון מיהודי המערב ששב לבארות הסוד.
אין זו נסיגה רומאנטית מן ההווה אל העבר ואין כאן בריחה מיגון העולם הזה לזיו השכינה של העולם הבא. אמנם, מי שנוח לו בד’ אמות של עיקרי ההשכלה, יראה את רוזנצויג כמיסטיקן ותיאולוג. ואולם רוזנצויג « התיאולוג » נלחם בתיאולוגיה המקובלת וסירב למצוא את מנוחתו הרוחנית בשכבות העליונות והמקובלות שבמוסדות היהדות הרשמיים. ורוזנצוייג « היהודי והארופי » לא שאף לסינתיזה בין תורת ישראל ותרבות אירופה, אלא ביקר את הפילוסופיה ההיגליאנית, את המדע המתנכר אל החיים ואת המדינה העצמאית. אלה היו בעיניו צורות מחודשות של עכומיות, אחיזת עינים ובטול מדעת או שלא מדעת על קניניו של ישראל ומיעוט דמותו.
כל עצמו של רוזנצויג הוא מרד בעיקרי האמנציפציה ושאיפה להכרת היסודות של חיי ישראל על אף זרותם ועל אף סתירותיהם.
(נחום גלאצר, מתוך אתר « דעת »)