החומר הוא האסון של ההיפוסטזיס (עצם, ישות, הויה). בדידות וחומריות הולכים יחד. בדידות אינה דאגה עליונה המתגלה בפני היש כשמלאו לו את כל צרכיו. היא איננה החוויה המיוחדת של היש-עבור-המוות, אלא בת הזוג, כביכול, לקיום היומיומי רדוף על ידי החומר. (הזמן והאחר)
החומריות היא המוחלט של הנמצא, המהווה את הטרגדיה של הבדידות. הבדידות אינה טרגית מכיוון שהיא חסר האחר, אלא מכיוון שהיא כלואה בשבי זהותה, מכיוון שהיא חומר. (מהמציאות לנמצא)
במפגש פנים אל פנים, במקרה הטוב, אני יכול לפגוש רק את עצמי : צרת הסובייקטיביות אינה נובעת מסופיות הווייתי ויכולתי, אלא דווקא מעצם היותי ישות והכוונה לישות אחת. צרה שמגלה במה ההויה השלמה איננה שלמה. במה היא לבדה. בדידות אינה חסך של קהילה של דומים – אלא החזרה הרת אסון של עצמי לעצמי. להיות לבד פירושו להיות זהותך. (דיבור ודממה)