בשלהי מלחמת העולם הראשונה כתב פראנץ רוזנצווייג את מסתו הפילוסופית « כוכב הגאולה », שהספר שלפנינו בא לנתח אותה ולהאירה מכיווניה השונים. אל מול האידאליזם המערבי העמיד רוזנצווייג את השאלות האנושיות הקיומיות: מהו האדם? מה הם חייו ומותו? הוא הפריך מן היסוד את ההנחה האופטימית הקובעת שיש ביכולתה של המחשבה להבטיח קיום. הקיום החוץ־מחשבתי ניתן לנסיון האמונה בלבד.
למרות סתירה זו בנה שיטה דיאלקטית – על־פי דוגמת הגל האידאליסט – של תזה, אנטיתזה וסינתזה: מחשבה, אמונה ומחשבת אמונה. במבנה משולש זה תופסת האמונה מקום מרכזי. בריאה, התגלות וגאולה הן עמודיה של תאולוגיה היונקת ממעמקי האמונה היהודית. הבריאה וההתגלות מתחברות בחזון הנצח המסתמל ב »כוכב הגאולה », סמל היהדות. המסה מגיעה לשיאה במשפט: « אלוהים הוא האמת », והאמת אינה מושג מופשט, גם היא מבוססת על אמונה. היא מאור פניו של אלוהים שבצלמו נברא האדם. על האדם להוכיח אמת זו במעשי אהבה של יומיום. כך מוצאת השאלה האנושית על דבר משמעות חיי האדם את פתרונה היהודי בגאולה.