מפגש 70: מר רוני אקריש – היסטוריוסופיה של התנ »ך | שני פנים לאדם, קטנותו מחד וגדלותו מאידך

ההתגלות של המוסריות שמגלה חברה אנושית מגלה גם את מקום הבחירה, אשר בחברה אנושית ואוניברסלית מגיעה לזה המקבל את ההתגלות הזאת. בחירה שאינה מתבטאת בפריבילגיות אלא בקבלת אחריות. הבחירה היא אצילוּת שאינה נובעת מזכות יוצרים או מזכות בכורה המוענקת בידי אל שהחליט באופן שרירותי, אלא נובעת מעמדתו של כל אני אנושי. כל אחד בתור ‘אני’ נפרד מכל האחרים שכלפיהם מתחייבת החובה המוסרית. האינטואיציה היסודית של המוסריות טמונה אולי בהכרה בכך שאני אינני שווה לאחר, וזאת במובן הבא, המדויק מאוד: אני רואה את עצמי מחויב כלפי האחר, ועקב כך אני דורש מעצמי אינסופית יותר ממה שאני דורש מאחרים. ‘ככל שאני צודק יותר, כך אני נשפט ביתר חומרה’, לפיכך לא קיימת מודעות מוסרית שהיא אינה בו בזמן גם מודעות למצב יוצא דופן זה; לא קיימת מודעות מוסרית שאינה מודעות לבחירה ההדדיות היא מבנה המבוסס על אי–שוויון ראשוני. כדי שהשוויון יוכל לתפוס את מקומו בעולם, מן ההכרח שבני–אדם יוכלו לדרוש מעצמם יותר ממה שהם דורשים מן האחר, מן ההכרח שהם ירגישו באחריות שבה תלוי גורל האנושות, ושהם יעמידו את עצמם — במובן הזה — בנפרד מן האנושות. (« דת של מבוגרים » עמנואל לוינס)