יוסף, אב וסב בשנות ה-60 לחייו ממעלה אדומים, מגיע לכנסים, הרצאות ולאירועים פוליטיים ברחבי הארץ. הוא נכנס ומתיישב בקהל כמו כולם, אבל זאת רק עד לרגע שתכנן מראש, שבו הוא נעמד כדי להשמיע את קולו ודורש תשובות לסוגיית מכירת נשק ישראלי למשטרים רצחניים ודיקטטוריים. הוא אינו מפלה בין שמאלנים לימנים, שרים או מועמדים ומתייצב מול כולם. לעתים הוא מצליח גם לקבל חצי תשובה לפני ששורת מאבטחים עטים עליו. הריטואל כבר ידוע, אך המראה עדיין לא פשוט – את הדרך החוצה הוא עושה פעמים רבות לא על רגליו, אלא כאשר מאבטחים אוחזים בו בידיו וברגליו ונושאים אותו אל מחוץ לאולם. גם לקהל הוא פונה לעתים בתהיות: « כולכם שותקים? מה, קל לכם? לא עברנו שואה לפני 75 שנה? שכחתם? עברנו שואה, רבותיי ». די במהירות ניתן להבחין שיוסף מפגין מדם ליבו, כשגם אלימות ומעצרים לא יעצרו את המחאה שלו, שבמסגרתה הוא גם שבת רעב.