תשובתו של לוינס לשאלה זו, שהעסיקה אותו לא מעט, היא חד-משמעית: ליהודיותה של מדינת ישראל חייבת להיות משמעות, במאמציה לייסד מדינה מתוקנת חברתית ומוסרית. בעיני לוינס, הדת אינה נפרדת מן החברה אלא היא ניסיון לחשוב ולעצב חברה מתוקנת. בעניין זה הוא ממשיכו של הלל הזקן, שקבע כי « מה ששנוא עליך, לחברך לא תעשה, זו כל התורה כולה והשאר פירוש הוא ». אין לדת כל משמעות אם היא אינה עוסקת ביחסים מתוקנים בין בני אדם. ויחסים מתוקנים בין בני אדם זקוקים לעוגן מטאפיסי שמקורו מחוץ לחברה האנושית.