הכוח בא לי ממאבק פנים-אל-פנים עם התנ »ך. היה זה עותק שלא עזב אותי בתקופת השואה מהבוקר עד הערב ומן הערב ער הבוקר. אני מדגיש: מאבק עם התנ »ך, זאת אומרת עם דברי אלוהים חיים. לא מאבק עם פילוסופים שלנו, עם תיאולוגים, עם מפרשים ורבנים שלנו – אלא עם דברי אלוהים חיים. על אף שדבר אלוהים היה אז בבחינת דממה, דממה מוחלטת. לא רק דממה דקה אלא דממה דקה מן הדקה.
עם זאת, התפללנו בכל יום, למרות היעדרם של שותפינו לתפילה – השמים. קיימנו בכל יום את המצוות כפי יכולתנו, למרות הכתוב בפסוק של התוכחה השניה, בפרשת בי תבוא : « והתמכרתם שם לאויביך ולעבדים ולשפחות ואין קונה ». לא רק עבדי מצרים היינו שם אלא עבדי ה’ ; בגלות, בסכנה, בשואה – עדיין היינו עבדי ה’ ואין קונה. לא היה עוד קונה שמים וארץ, ולמרות זאת – קיימנו את מצוות כעבדים. (פר’ אנדרה נהר ז »ל)