הוא מומחה להיסטוריה והיסטוריוסופיה ומרצה בבית מורשת אצ »ג ובמכללה למדינאות יהודית.
מאמר הדור
המכאוב הגדול, המדכא את הנפש ביגון נורא ואיום, המצוי בדורנו בלב כל |מי שחושב מעט מחשבה והוגה מעט דעה, ביחוד אם הוא גם-כן מוכשר לקבל| הרגשה עדינה וישרה בלבבו, אין לתאר ולספר. נדוים ונמוגים הננו למראה| דור שלם, – אבות ובנים יחדו של אומה שלמה -, המתהפך בחבליו בענות |נוראה ומצוקי שאול. והכאב כל כך גדול, עד שנוטל ממנו גם כן את כשרון| הדבור, איננו יכול בשום אופן אפילו לספר את צרותיו, בדבור מובן ומבואר,| שזה בודאי היה מקיל לו הרבה, והיה ממתיק במדה הגונה את מדת צרות| לבבו הרחבות. יש לו דבור, אבל לא לספר נגעי לבבו, למען ירוה לו, כי-אם| לבזות ולחרף או להתקצף ולקלל. הצרה האיומה הרוחנית והחמרית יחד, אוי !| החשיכה את עולמנו, נטלה את זיו הכבוד מחיינו, נחשכו עינינו מלהכיר את| כבוד עצמנו, וירדנו עד לעמק השפל של בזויי עם, עוהחרפות הגדופים והקללות, |וכל תכונה זועמת וקצופה הוא לחמם התמידי. לוא היה באמת זה ערכנו, להיות| חדלי אישים, וחשוכי כל כבוד, אז בודאי לא היה דוה על-זה לבנו, דאבון| הלב ימצא רק כששרים הולכים כעבדים על הארץ , כשמכובדים ויקרים מתבזים| ומזדלזלים עד שהם עצמם שוכחים את כבודם ויקרם. « ראה ד’ והביטה כי| הייתי זוללה » .