שלום,
שמי נתנאל גימאני, בן 41 ואב לשבעה.
אם הייתי חולף על פניכם, הייתם בטוחים שאני אדם רגיל, אך אני מתמודד עם לקות ראייה מלידה. במשך שנים גדלתי וצמחתי עם ובזכות הלקות. עם כל האתגרים בתפקודי היום יום, למדתי למצוא לעצמי דרכים שיאפשרו לי להמשיך ולצעוד הלאה.
במסגרת עבודתי כמחנך מזה 15 שנה, אני זוכה להיפגש עם הורים, מורים ותלמידים רבים.
כן.. כן… מורה עם לקות ראייה זה בהחלט מאתגר: לזהות תלמידים, לקרוא מהספרים, לבדוק מבחנים ועוד…
*אבל מתנה אחת גדולה התלמידים שלי מקבלים:
הם רואים מורה שיום יום מתמודד עם האתגרים. מורה שמשתדל לא לוותר.
*מסיפורי האישי, אני מחנך את תלמידיי להאמין בכוחות שלהם, לא לוותר גם כשיש קושי, להפוך משפטים מחלישים למשפטים שנותנים תקווה להצלחה.
עם יד על הללב
*כמה קולות מחלישים יש מסביבנו בכל רגע נתון…
אין לי סיכוי להצליח,
אני לא יודע, זה גדול עלי, זה לא בשבילי ועוד…
*כמה מעצורים (ולא בנשק…) יש לנו בחיי היומיום האישיים שלנו?
בשיחה תזכרו – כמה גדולים אתם,
כמה כוחות טמונים בכם
*ובעיקר, יחזיר את הכח להמשיך ולהתגבר על אתגרים!