נראה שבכוחו של עיון מחודש בדמותו של משה להעשיר את השיח הציבורי על מנהיגות באמצעות הדיוקן של המנהיג האנטי-כריזמטי שלא הניע את דורו, אך ממשיך להניע את הדורות כולם. והסיבה שקריאה ”אזרחית“ בפרשת האהבים של דוד ובת שבע היא, בעיניי, חוויה המעוררת תהיות עמוקות בדבר המציאות הפוליטית ומעלליו של היצר כשהוא מולבש בגלימת מלכות. הדמיון הציבורי מושפע ממודל המנהיגות הכריזמטית. כשמדברים על מנהיגות מדמיינים את דמויותיהם של צ‘רצ‘יל ובן-גוריון.
previous post