זו היתה, אם כן, מטרת המפלגה: לא להמית את יצר הארוס, אלא לנתבו לאפיקים התורמים למפלגה: הפגנות ענק של תמיכה והזדהות עם המפלגה, ייצור מוגבר, הגברת תחושות השנאה כלפי האויב (המתחלף תדיר) עד כדי אובדן-חושים. לא בכדי מתואר שבוע השנאה כאורגזמה הגדולה. המפלגה דווקא עודדה שמחה, ובלבד שתהא זו שמחה על תבוסת האויב, הכנעתו, שעבודו או חיסולו; היא עודדה התלהבות, ובלבד שתהא זו התלהבות למראה ההוצאות להורג של שבויי מלחמה; היא גם עודדה נאמנות, ובלבד שתהא זו נאמנות למפלגה. (« 1984 » ג´ורג´ אורוול)
previous post