רוני אקריש – חיים שכאלה: חגיגות ה־70 עם משפחתו וחבריו הקרובים במוזיאון ידידי ישראל – ירושלים

רוני אקריש הוא אינטלקטואל עברי יוצא דופן, שצמח מן השמאל הרדיקלי של פריז – צעירי המפלגה הקומוניסטית והטרוצקיסטית – והמשיך את מהפכתו הפנימית בירושלים. במקום להצטרף למשלחת הומניטרית לקמבודיה, עלה לישראל ב־1979, הצטרף ל“יהדות האדומה” במפ״ם, וב־1980 פגש בהדסה את הרב צבי יהודה קוק, אותו ליווה בשנתיים האחרונות לחייו. משם נכנס ללימודי ישיבה ותואר במדעי היהדות, שירת כקצין בחיל הרפואה, והעמיק את עולמו לצד רבנים כמו הרב אבינר, הרב טאו והרב שילת, והוגים כ”מניטו”, אנדרה נהר, בנימין גרוס ואליאן אמדו לוי־ולנסי – כולם יחד עיצבו אצלו תודעה עברית חדה, ביקורתית ומחויבת.
לאורך השנים ניהל חיים אינטנסיביים של נתינה: אב לשבעה ילדים, עובד יום בהדסה, מלמד בערבים במכונים הגבוהים למדעי היהדות וכותב בלילות. הוא עבר שני משברי לב קשים (1995 ו־2006) שנחווה בעיניו כהזדמנות שנייה מן הנצח – ומאז הוא רואה בשליחותו להחזיר את “העברי המסתתר ביהודי שאנו”. אקריש פרסם שבעה ספרים בצרפתית על המחשבה העברית, כולל הדו־כרך “הווה לא מושלם”, וכן ספר הגות אקטואלי בעברית – “מבט יהודי, עם עולם” – וכותב בקביעות כרוניקות ופרשנויות בעברית ובצרפתית.
מאז 2018 הוא מייסד ומנהל את ה“אוניברסיטה העממית החינמית” (קפה דעת) בירושלים ובאשדוד – מוסד חופשי, עצמאי, ללא שכר לימוד וללא דרישות מקדימות, שבו ההוראה כולה בעברית. בהשראת דרכו של מישל אונפריי בצרפת, אך נטוע עמוק במסורת העברית, הוא פותח את שערי הידע לכל: פרופסורים ורופאים לצד “חכמים בלי תארים”. במפגש חי בין נביאים, פילוסופים, בעלי תלמוד והוגי מודרנה, רב קוק ושפינוזה, מניטו וניטשה – האוניברסיטה שלו היא מעבדה של חשיבה חופשית: התנגדות לבורות ולשטחיות, ואמונה עיקשת בכך שהידע שייך לעם. כיום, בשנות השבעים לחייו, לאחר 37 שנים בקריית ארבע ומעבר לאשדוד, רוני אקריש ממשיך ללמד היסטוריוסופיה מקראית ולהוליד תלמידים, רעיונות ומחלוקות – כחלק מאותה שליחות: להחזיר את המחשבה העברית לחיים.