לבכות על מקדש שנחרב, על ירושלים שנחרבה, על עם שהתפזר לכל עבר, על דממת הנבואה ועל הסתר פנים מתמשך. בכינו ליד נהרות בבל, בכינו על מדרגות הגטו, בכינו בקול חנוק במרתפים, על קברי אבות שלא ראינו, על עתיד שנגנז. הקינה הפכה לשפת האם של היהודי, והחורבן – זהותו הקיומית.
previous post