מר אשר כנפו: סופר, משורר, עורך ואיש-חינוך ישראלי (נ’ 1935), יליד מוגדור-אסווירה שבמרוקו. ממובילי הנכחה ושימור של מורשת יהדות מרוקו: עורך ראשי של כתב-העת הדו-לשוני „ברית”, לשעבר יו״ר הנהלת התזמורת האנדלוסית באשדוד, ויזם מחקרי־שטח ושיקום כתובות/מצבות שהניבו את הספר „שירת האבנים”. בין ספריו: „תה עם נענע” (הבדיחה והחידוד של יהודי מרוקו), „חתונה במוגדור”, „גשם נדבות”, ו„התינוק מאופראן”. נשוי ואב לשישה; בין ילדיו החוקרים פרופ׳ אריאל כנפו וד״ר שירה כנפו.
הנושא: דרכי בעיקר דרך ספרי : הכנור ואני.
הספר מספר על המסע שערך אשר מילדותו במרוקו אל מדינת ישראל הצעירה, כאשר הכינור הוא ככל הנראה אלגוריה לדבר לא מושג. התקווה, הכמיהה, האכזבה וההתחדשות של המחבר, אינם אלא ייצוגים לתחושותיו של דור שלם שעזב את מרוקו והגיע לארץ הקודש מתוך תחושת משיחיות או שליחות, וכאן נאלץ לוותר או להחליף את חלומותיו.